גָּד חָשַׁק לָצֵאת לַצַּיִד; אֵין רוֹבֶה לְגָד. מַטְאֲטֵא הָיָה בַּבַּיִת, מַטְאֲטֵא נֶחְמָד. אוֹי, שָׁפָן יָשָׁר בַּחֹטֶם גָּד יָרָה בּוֹ – בּוּם! הַשָּׁפָן דִּלֵּג כְּקֹדֶם, לֹא הִרְגִּישׁ מְאוּם. בַּמִּטְבָּח אֲזַי הוֹפִיעַ גָּד הַקָּט פִּתְאוֹם. "אִמָּא, צַיִד רַב אָבִיאָה בִּשְׁבִילֵךְ הַיּוֹם!" מַה זֶּה שָׁם, עוֹרֵב כְּאִלּוּ, גָּד יָרָה בּוֹ – טָח! הָעוֹרֵב יוֹשֵׁב אֲפִלּוּ לֹא הִרְגִּישׁ כָּל-כָּךְ. אָז גָּד רָץ, נָשָׂא רַגְלַיִם, טָס אֶל הַשָּׂדֶה: "גּוּרוּ אֶרֶץ וְשָׁמַיִם!" עִם הַמַּטְאֲטֵא. לְטָאָה עָבְרָה בַּדֶּרֶךְ, גָּד יָרָה בָּהּ – אֵשׁ! הַלְּטָאָה אָמְרָה בְּעֵרֶךְ: "גָּד, אַתָּה טִפֵּשׁ!"גד חשק לצאת לציד; אין רובה לגד. מטאטא היה בבית, מטאטא נחמד. אוי, שפן ישר בחוטם גד ירה בו – בום! השפן דילג כקודם, לא הרגיש מאום. במטבח אזי הופיע גד הקט פתאום. "אימא, ציד רב אביאה בשבילך היום!" מה זה שם, עורב כאילו, גד ירה בו – טח! העורב יושב אפילו לא הרגיש כל-כך. אז גד רץ, נשא רגליים, טס אל השדה: "גורו ארץ ושמים!" עם המטאטא. לטאה עברה בדרך, גד ירה בה – אש! הלטאה אמרה בערך: "גד, אתה טיפש!"