מילים (2 גרסאות)

א.
נִבְנֶה קִבּוּץ גָּדוֹל חָדָשׁ
וְהוּא יִהְיֶה הֲכִי יָפֶה
(וְהוּא יִהְיֶה הֲכִי יָפֶה)
הֵבֵאנוּ כְּבָר דְּלָיִים, טוּרִיּוֹת, עֲגָלוֹת וְסוּסִים,
מִרְפָּאָה, אוֹטוֹאִים וַהֲמוֹן דְּבָרִים יָפִים
עוֹד יָבִיא כָּל אֶחָד.
נִבְנֶה קִבּוּץ גָּדוֹל, חָדָשׁ,
וְהוּא יִהְיֶה הֲכִי יָפֶה!

ב.
הָבָה לִי אֶבֶן
קַח לְךָ חוֹל!
תֵּן לִי דְּלִי מַיִם,
שְׁפֹךְ עַל הַסִּיד!
אֶת הַבָּתִּים נִבְנֶה,
אֶת הַגַּגּוֹת נַרְכִּיב
פֹּה נִשְׁתֹּל דֶּשֶׁא,
שָׁם נַכְנִיס טֶלֶפוֹן!
אִם נַעֲזֹר כֻּלָּנוּ
יָקוּם הַקִּבּוּץ מַהֵר!

ג.
אֵיזֶה אֲנָשִׁים בָּאִים אֶל הַקִּבּוּץ שֶׁלָּכֶם?
קֹדֶם אוֹפֶה בָּא, שֶׁלֹּא נִהְיֶה בְּלִי לֶחֶם.
אָז הַמַּסְגֵּר בָּא, לָשִׂים צִנּוֹר אָרֹךְ.
אָז רוֹפֵא שִׁנַּיִם, לַעֲשׂוֹת שִׁנֵּי זָהָב.
בָּא דּוֹקְטוֹר שַׁיְנְפֶלְד,
הוּא אוֹמֵר שֶׁאֵין רוֹאים כִּלָּה מֵרֹב חוֹרִים

אָז בָּא מַר פִּנְחָס וְהוּא מֵבִיא כְּלַבְלַב.
אָז גְּבֶרֶת מֵאִיר וְהִיא מְבִיאָה קוֹף.
זֶה בָּא סְתָם כָּכָה, שֶׁלֹּא יוֹדְעִים מַה שְּׁמוֹ.
אָז בָּא אֲדוֹן נָתוּזְיוּס הָרָזֶה
וְגַם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁמַנְמַנָּה!

ד.
כֵּיצָד בָּאִים הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶל הַקִּבּוּץ שֶׁלָּכֶם?
זֶה בָּאוֹטוֹבּוּס טף טף!
זֶה בָּאֲוִירוּן סְ סְ!
בָּרַכֶּבֶת זֶה טְשְׁ טְשְׁ!
וְאַחַת בָּאֳנִיָּה טוּט טוּט!
וּבַסּוֹף בָּא עוֹד אֶחָד, לְאַט, בָּרֶגֶל!

וּמֵאַיִן בָּאִים כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה?
מֵאָמֵרִיקָה אוֹ יֵס!
וּמִבּוּדָפֶּסְט אִיגֶן, אִיגֶן!
מֵגִּבְעַת בְּרֶנֵר יָה, יָה!
וְאֶחָד מִסּוּרְיָה אַיְוָוה אַיְוָוה!
וּבַסּוֹף בָּא עוֹד אֶחָד יָשָׁר מִלַּטְרוּן!

ה.
וּמָה אַתֶּם תַּעֲשׂוּ בַּקִּבּוּץ שֶׁלָּכֶם?
אֲנִי נֶהָג כָּאן!
אֲנִי רוֹצֶה כַּרְטִיס לִטְבֶרְיָה וְלִצְפָת,
אֶקְסְפְּרֵס רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר וּמָקוֹם לְיַד חַלּוֹן!
שְׁתֵּי לִירוֹת וּשְֹמוֹנִים!
הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי!
אָז אַל תִּסְּעוּ אִתִּי!
נוּ, מֵילָא, גַּם נַגִּיעַ בְּעֶגְלַת חֲמוֹר!

אֲנִי תּוֹרָן כָּאן!
אֲנִי רוֹצֶה לֶאֱכֹל, שַׁמֶּנֶת עִם קְצָת דְּבָשׁ,
וְגַם דַּיְסָה שֶׁל אֹרֶז עִם סֻכָּר וּמִיץ אָדֹם!
הִנֵּה גַּם צִמּוּקִים!
פוּי, יֵשׁ בָּהּ חִפּוּשִׁיּוֹת!
זֶה שֶׁקֶר וְכָזָב!
לֹא, פוּיָה, לֹא נֹאכַל מִין אֹכֶל שֶׁכָּזֶה!

ו.
מַה נִּשְׁמָע צִפּוֹרָה? מַה שְּׁלוֹם הַיְּלָדִים?
דָּן שׁוֹכֵב עִם אַבְּצֶעס, נִירָה לוֹמֶדֶת רַע,
וְעִמָּנוּאֵל, הַפִּרְחָח הַזֶּה,
כְּבָר קָרַע הַיּוֹם שְׁנֵי זוּגוֹת מִכְנָסַיִם!
אוֹי, זֶה קָשֶׁה!

מַה נִּשְׁמָע שִׁמְעוֹן, אֵיךְ בֶּנִי מִתְנַהֵג?
זֶה עַצְלָן וְחָצוּף, שׁוּב הָיִיתִי מֻכְרָח
לְהַרְבִּיץ לוֹ כִּי דַּוְקָא רָצָה
לְהַרְגִּיז אוֹתִי וְאָכַל אֶת הַדֶּבֶק!
אֵיזֶה סְקַנְדָּל!

מַה נִּשְׁמָע שׁוֹשַׁנָּה? גָּמַרְתְּ לְכַבֵּס?
לֹא אֶגְמֹר לְעוֹלָם, הַכְּבִיסָה עוֹד שְׁחוֹרָה.
כְּבָר נִסִּיתִי בֶּאֱמֶת הַכֹּל
וַאֲפִלּוּ נֵפְט וּבֶּנְזִין לֹא הוֹעִילוּ!
אֵיזֶה לִכְלוּךְ!

מַה נִּשְׁמָע נָשִׂיא? מַה שְּׁלוֹם הָאוֹיֵב?
בֶּן הַכֶּלֶב עוֹד חַי, אַךְ מָחָר אֶת סְקַלְפּוֹ
לְמָתְנִי אֶחְגֹר, חֵי נַפְשִׁי, אִם עוֹד
יִדְרְכוּ רַגְלַי בְּלִי הַסְּקַלְפּ בַּוִּיגְוָאם!
הוג! כֵּן דִּבַּרְתִּי! (?)

ז.
לַיְלָה בָּא.
יְשֵׁנִים.
כָּל הַיְּלָדִים שׁוֹכְבִים כְּבָר בַּמִּטּוֹת.
וּבַחוּץ, בַּחֹשֶׁךְ –
מִתְגַּנֵּב בַּחֲשַׁאי
שׁוֹדֵד, רוֹצֵחַ
עִם כָּל הַכְּנוּפִיָּה שֶׁלּוֹ...
הִנֵּה עוֹבְדִים בְּמַפְתֵּחַ גַּנָּבִים,
גּוֹנְבִים שָׁעוֹן שֶׁל כֶּסֶף
שְׁלוֹשִׁים קֻפְסְאוֹת סַרְדִּינִים
וְּגַם אֶת הָאוֹפַנּוֹעַ
וְגַם חֲמוֹר שֶׁאַדוֹלְף שְׁמוֹ!
אֲבָל, לְפֶתַע, בָּאוּ שׁוֹמְרִים וְתָפְסוּ אֶת כֻּלָּם!
זֶה חֶרְבּוֹן! טוֹב לָהֶם!
לָמָּה הֵם צְרִיכִים לִגְנֹב
כֶּסֶף, אוֹפַנּוֹעַ, אֹכֶל, חֲמוֹר – אַדוֹלְף שְׁמוֹ!

ח.
הֲאִם יֵשׁ בַּקִּבּוּץ שֶׁלָּכֶם גַּם חֲבֵרִים מְבֻגָּרִים?
גְּדוֹלִים?
הֵם אֶצְלֵנוּ רַק צְרִיכִים לִשְׁתֹּק!
אֲנַחְנוּ
הַכֹּל עוֹשִׂים לְבַד!
וְהַמַּזְכִּיר שֶׁלָּנוּ בֶּן שֵׁשׁ וָחֵצִי,
כָּל הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת הֵם יְלָדִים!
אֲפִלּוּ סַדְרַן הָעֲבוֹדָה!

ט.
אֲנִי מְסַדֵּר אֶתְכֶם!
חֹפֶשׁ שַׁבָּת מָחָר אֵין אַף אֶחָד!
לִי מִזְּמַן מַגִּיעוֹת תֵּשַׁע שַׁבָּתוֹת!
שֶׁקֶט! יֵשׁ מָחָר גִּיּוּס בַּגַּן!
לְחַכּוֹת עוֹד יוֹתֵר לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן!
מִצְטַעֵר, יֵשׁ גִּיּוּס!
לֹא חָשׁוּב
לֹא אִכְפַּת
לֹא צָרִיךְ
עוֹד נַסְפִּיק!
וּמָחָר
לֹא נַעֲבֹד!
כִּי מָחָר
יֵשׁ שַׁבָּת!
על הגרסה: את המילים המלאות מסרו לזֶמֶרֶשֶׁת יוחנן וחגית שביט, חברי כפר סאלד. ראו דבריה של חגית ב"על השיר".
א. הִנֵּה עוֹבְדִים בְּמַפְתֵּחַ גַּנָּבִים
גּוֹנְבִים שָׁעוֹן שֶׁל כֶּסֶף
שְׁלוֹשִׁים קוּפְסָאוֹת סַרְדִּינִים
וְגַם אֶת הָאוֹפַנַּיִם
וְגַם חֲמוֹר שֶׁבּוֹבְּקָה שְׁמוֹ.
אֲבָל לְפֶתַע, בָּאוּ שׁוֹמְרִים
הֵם תָּפְסוּ אֶת כֻּלָּם
טוֹב לָהֶם זֶה חֶרְבּוֹן
לָמָּה הֵם צְרִיכִים לִגְנֹב
כֶּסֶף, אוֹפַנַּיִם, אֹכֶל, חֲמוֹר בּוֹבְּקָה שְׁמוֹ.

ב. מַה נִּשְׁמָע שׁוֹשַׁנָּה
מַה שְּׁלוֹם הַיְּלָדִים
דָן שׁוֹכֵב עִם אַבְּסֵס
דִּינָה לוֹמֶדֶת רַע
וְעִמָּנוּאֵל הַפִּרְחָח הַזֶּה
כְּבָר קָרַע הַיּוֹם שְׁנֵי זוּגוֹת מִכְנָסַיִם
אֵיזֶה סְקַנְדָּל.

ג. [דיאלוג בין סדרן העבודה לחבר קיבוץ]
אֲנִי מְסַדֵּר אֶתְכֶם
חֹפֶשׁ שַׁבָּת מָחָר אֵין לְאַף אֶחָד
לִי מִזְּמַן מַגִּיעוֹת שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת.
שֶׁקֶט יֵשׁ מָחָר גִּיּוּס לַגַּן.
לְחַכּוֹת עוֹד יוֹתֵר לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן.
מִצְטַעֵר, יֵשׁ גִּיּוּס!

ד. אֲנִי נֶהָג כָּאן.
אֲנִי רוֹצֶה כַּרְטִיס
לִטְבֶרְיָה אוֹ לִצְפָת
אֶקְסְפְּרֶס רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר
וּמָקוֹם לְיַד חַלּוֹן.
שְׁתֵּי לִירוֹת וּשְׁמוֹנִים.
הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי.
נוּ מֵילֵא גַּם נַגִּיעַ בְּעֶגְלַת חֲמוֹר.
על הגרסה: אלה המילים ששחזר מזיכרונו יוחנן רון שהשתתף בהעלאת ההצגה בקיבוצו עין-גב ב-1947.

הקלטות (1)

הקלטת זמרדע ביצוע
0:00 0:00
שנת הקלטה: 21.4.2019
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
הוקלט במסגרת: מפגש זמרדעים י"ב
את המפגש ליוו:
גיטרה: נגה אשד
אקורדיון: שי בורשטין

על השיר

אחת הגרסאות בעברית של "אופרה לבית הספר" בשם Wir bauen eine Stadt [אנו בונים עיר]. גרסה עברית זו חוברה בקיבוץ כפר סאלד והועלתה בו לראשונה ב-1947, ועוד באותה שנה נפוצה לקיבוצי הסביבה וכנראה לקיבוצים נוספים.

מרחיבה חגית שביט, חברת כפר סאלד (מתוך דברים ששלחה לזֶמֶרֶשֶׁת):

בקיבוץ כפר סאלד, שהוקם ע"י יוצאי גרמניה, היה מוסיקאי ומורה למוסיקה משה גרינפלד, והוא זה שהעלה את האופרטה הזאת לראשונה עם ילדי כפר סאלד בשנת 1947 בפסח, בתרגום לעברית של שמעון שטרן ז"ל שהיה מורה ומחנך בקיבוץ (ואביו של בעלי) ולימים מנהל המכון למוסיקה באורנים. האופרטה נקראה "נבנה קיבוץ גדול, חדש".

בעין גב ביצעו את האופרטה בגרסה עברית זו בשינויים קלים בלבד. המלווים בכלי נגינה היו ילדי כפר סאלד שבאו לעין גב ועשו שם חזרות. זאת היתה עבורם חוויה לכל החיים (חברתי וגיסתי אמירה שביט ז"ל, שניגנה שם בכינור, זכרה חוויה זו כל חייה). משה בדמור, שהיה אז חבר חולתה, ביצע גם בקיבוצו את האופרטה ואח"כ בעין גב. כמו כן ידוע לי שגם כברי ביקשו וקיבלו את הפרטיטורה והשירים וכנראה קיבוצים נוספים.

בכפר סאלד היו במשך השנים ביצועים נוספים של האופרטה, אם במלואה ואם חלקים ממנה, והיא הייתה מעין המנון הידוע לכול. (במשפחתנו, למשל, זו היתה ועודנה השריקה של כל המשפחה!)

יוחנן רון העיד כי גרסה זו הושרה בקיבוץ עין גב בשנת העשור להיווסדו (1947), ביוזמתו של המורה למוסיקה משה בוכהולץ (בדמור), שגר אז בחולתא, וכי הנגנים היו ילדים מכפר סולד. רון, שהיה כילד שותף להעלאת האופרטה בעין-גב, מציין כי הוא שר (מזיכרונו) רק את מה שזכר ממה שהושר בזמנו. את הבית האחרון הוא שר יחד עם אילנה שני, ששרה באותה שנה גרסה אחרת של היצירה בקיבוץ משמר העמק ("אנו בונים עיר").

גרסאות נוספות בעברית:

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

קישורים ומשאבים (1)

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם