את המילים חשף אליהו הכהן ב"חדשות בן עזר" גליון 436 (15-16.4.2009). הוא כתב כי:

 שנים לפני [השיר] "ארצנו הקטנטונת" כבר הקדימה לאה גולדברג וטבעה את המושג "ארצנו הקטנטונת" – ככל הידוע לי לראשונה בזמר העברי. "הוי ארצנו היא קטנטונת" קובלת היא בפזמונה הסאטירי "מרש החלוצים" שחיברה להצגה "היינו כחולמים" [1937] אלא שפזמונה של גולדברג מציע פתרון יישומי למצוקת השטח: אם צפוף ואם המגרשים תפוסים כולם – אין בעייה, נכבוש את הים. הפזמון נכתב בעקבות המערכון פרי עטו של מרטין רוסט "המתרחצת האחרונה", שבו מוצגת תוכנית לייבוש חוף הים של תל אביב כדי לפתור את מצוקת השטח של המדינה היהודית העתידה, שבתוכנית ועדת פיל נקבעו לה גבולות מצומקים.

דומה כי הרעיון לכתיבת המערכון, ובעקבותיו הפזמון "מרש החלוצים", עלה בעקבות ההצעה להרחבת גבולות ארצנו הקטנטונת שהעלה דוד בן גוריון בדברים שנשא עם הקמת נמל תל אביב: "אמנם אין אנו יכולים להתפשט מזרחה, צפונה, ודרומה, אך אנו יכולים להתפשט מערבה ולכבוש הים."

"מרש החלוצים" היה נדבך נוסף ב"אובססיה הימית" שאחזה בארץ בעקבות הקמת הנמל בתל אביב. בכל בתי הספר וגני הילדים לימדו את שירי הנמל ובנו מזח מקוביות. הורים קראו לרך הנולד להם בשמות "ימיים" כמו זבולון, נָמֵלְיָה, יָמִי. הכול דיברו על שיבה לימי קדם שבהם "זבולון לחוף ימים ישכון" וציי המלך שלמה שייטו לאורך החופים ובידם הופקדה הובלת מוצרי הסחר הימי. "כיבוש הים" לא נראה כבלתי מושג, כמזמור שיר לעתיד לבוא, אלא היה לצירוף שגור בז'ארגון הלשוני של אתגרים חלוציים אחרים, אח ורע ל"כיבוש העבודה" ו"כיבוש השממה". הוד הכיבוש החלוצי השתקף גם בשירי הזמר שהרעיפו עליו מילות עידוד: "קול העם קורא אלינו לכיבוש ולהגשמה" – הרעים למשל, אברהם לוינסון, ב"שיר המחנה" ("מסבלות גורל פרוע") של הנוער העובד.

מבחינה זו, פזמונה הסאטירי של גולדברג יוצא דופן בעמדתו השובבנית ואין הוא אלא פארודיה על "שיגעון" הכיבוש הימי ועל אופנת שירי הים הלאומיים שפשתה בזמרת הארץ.

את "מרש החלוצים" הלחין ... מרק לברי, ושרו יחדיו: אסתר גמליאלית, בצלאל לונדון, ואבא'לה (יעקב אבא) ששיחקו בהצגה כחלוצים. 

ככל הידוע השיר לא הוקלט והלחן לא נדפס. כתב יד נמצא בארכיון מרק לברי בנוסח לקו מלודי ופסנתר בלי הטקסט, אך הטקסט מתאים למנגינה מבחינת המשקל. בעקבות זאת שידכנו את הטקסט למנגינה.