גַּן עֵדֶן הַס, אָדָם יָגֵעַ מֵקִיץ וּבַצְּלָעוֹת נוֹגֵעַ אוֹי מַשֶּׁהוּ חָסֵר לִי מַה פִּתְאוֹם אוֹמֶרֶת חַוָּה אִמָּא וְלֵב אָדָם רוֹעֵד בּוֹ פְּנִימָה עוֹד זֶה הָיָה חָסֵר לִי אוֹמֶרֶת חַוָּה לְאָדָם אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁ אַתָּה רוֹאֶה הֲלֹא שֶׁאֵין לִי מַה לִּלְבֹּשׁ אֵיזֶה עָלִים אַתָּה תּוֹפֵר לִי אֲבָל מַלְבּוּשׁ הָגוּן חָסֵר לִי עוֹד אָז הָיָה חָסֵר לָהּ מֵאָז חָסֵר לָהּ תָּמִיד חָסֵר לָהּ מִימֵי גַּן עֵדֶן הִיא עוֹד לֹא חָדְלָה לִדְרֹשׁ מֵאָז עַד הֵנָּה אוֹתָה הַסְּצֶנָה אַתָּה רוֹאֶה הֲלֹא שֶׁאֵין לִי מַה לִּלְבֹּשׁ שָׁכַח אָדָם אֶת יְמֵי קֶדֶם אַךְ שׁוּם דָּבָר בּעוֹלָמוֹ כְּבָר לֹא מַזְכִּיר לוֹ אֶת גַּן עֵדֶן כְּמוֹ הַגַּרְדֵּרוֹבָּה שֶׁל אִשְׁתּוֹ וּכְמוֹ שֶׁאָז - הָיָה חָסֵר לָהּ עוֹד אֵיךְ חָסֵר וְעַד עוֹלָם יִהְיֶה חָסֵר חָסֵר לָהּ מַה לִּלְבֹּשׁ עִם רֶדֶת יוֹם אָדָם יָגֵעַ אֶל מִטָּתוֹ עָיֵף פּוֹסֵעַ אוֹי מַשֶּׁהוּ חָסֵר לִי פִּתְאוֹם שָׁלֹש דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת וְקוֹל קוֹרֵא: אָדוֹן בַּר פֶּלֶא אַתָּה כָּל כָּךְ חָסֵר לִי אוֹמֵר הַגֶּבֶר הֶעָיֵף חֲבִיבָתִי אֲנִי אַף פַּעַם לֹא פָּגַשְׁתִּי אֶת גְּבִרְתִּי אֲנִי רַק בְּלִבִּי אוֹמֵר לִי דָּבָר אֶחָד עַכְשָׁיו חָסֵר לִי לִישׁוֹן, רַק זֶה חָסֵר לִי אַתָּה חָסֵר לִי אַתָּה חָסֵר לִי מִימֵי גַּן עֵדֶן עוֹד הִיא נוֹשָׁה לִי אֶת חוֹבָהּ קוֹנִים טַבַּעַת וּמִבְּלִי דַּעַת הוּא לַחֻפָּה מוּבָל בִּידֵי אוֹתָהּ חַוָּה זוֹכֵר אָדָם אֶת יְמֵי קֶדֶם אַךְ שׁוּם דָּבָר שֶׁהוּא זוֹכֵר כְּבָר לֹא דּוֹמֶה לִימֵי גַּן עֵדֶן כִּי אִם לְגֵיהִנּוֹם הַרְבֵּה יוֹתֵר אֲהָה הַרְבֵּה יוֹתֵר אַתָּה חָסֵר לִי עוֹד אֵיךְ חָסֵר אַתָּה כֵּן רַק אַתָּה, אַתָּה אַתָּה לְבַד אַתָּה חָסֵר לִי עוֹד אֵיךְ חָסֵר אַתָּה כֵּן רַק אַתָּה חָסֵר בְּאֹפֶן מְיֻחָדגן עדן הס, אדם יגע מקיץ ובצלעות נוגע אוי משהו חסר לי מה פתאום אומרת חוה אמא ולב אדם רועד בו פנימה עוד זה היה חסר לי אומרת חוה לאדם איך לא תבוש אתה רואה הלא שאין לי מה ללבוש איזה עלים אתה תופר לי אבל מלבוש הגון חסר לי עוד אז היה חסר לה מאז חסר לה תמיד חסר לה מימי גן עדן היא עוד לא חדלה לדרוש מאז עד הנה אותה הסצנה אתה רואה הלא שאין לי מה ללבוש שכח אדם את ימי קדם אך שום דבר בעולמו כבר לא מזכיר לו את גן עדן כמו הגרדרובה של אשתו וכמו שאז - היה חסר לה עוד איך חסר ועד עולם יהיה חסר חסר לה מה ללבוש עם רדת יום אדם יגע אל מיטתו עייף פוסע אוי משהו חסר לי פתאום שלוש דפיקות בדלת וקול קורא: אדון בר פלא אתה כל כך חסר לי אומר הגבר העייף חביבתי אני אף פעם לא פגשתי את גבירתי אני רק בלבי אומר לי דבר אחד עכשיו חסר לי לישון, רק זה חסר לי אתה חסר לי אתה חסר לי מימי גן עדן עוד - - - - היא את כוחה קונים טבעת ומבלי דעת הוא לחופה מובל בידי אותה חוה זוכר אדם את ימי קדם אך שום דבר שהוא זוכר כבר לא דומה לימי גן עדן כי אם לגיהנום הרבה יותר אהה הרבה יותר אתה חסר לי עוד איך חסר אתה כן רק אתה, אתה אתה לבד אתה חסר לי עוד איך חסר אתה כן רק אתה חסר באופן מיוחד

שיר מתוך "מכירה כללית", תכנית מס' 7 של תיאטרון "לי לה לו" (בכורה: 25.6.1946).

השיר לא פורסם, כנראה, בדפוס. לא נדפס ב"פזמונים ושירי זמר". 

כתב יד נמצא בלי טקסט בארכיון משה וילנסקי בספרייה הלאומית בנוסח לפסנתר וגם בנוסח לתזמורת.

הביצוע המקורי היה של ג'ני לוביץ', והופיע ב-1946בתקליט של "קול ציון". נשמח לקבל את ההקלטה המקורית.

האזינו לביצוע יונה עטרי, מתוך המופע "זהו בידור", 1976.

 

השיר מוזכר במערכון של גדי יגיל משנת 1978.

 

אבי קורן ציין את השיר בשתי כתבות ב"מעריב". מכתבה מיום 21.7.2017 כתב כי ג'ני לוביץ "פלירטטה עם הקהל" ובכתבה מיום 27.4.2018 ציין שאברהם דשא (פשנל) זכר את השיר במלואו.

 

על הפלירטוט עם הקהל העיד גם אבי-יוסף. הוא סיפר שג'ני לוביץ ביקשה במהלך הופעה ש"גבר יפה תואר" ישב מולה בזמן שהיא שרה את השיר. מושיקו, ילד כבן חמש, בא והתיישב.