רוּחַ עָצוּב, רוּחַ עָגוּם
שָׂא נָא אֶת אַנְחָתִי
דֶּרֶךְ שָׂדוֹת, דֶּרֶךְ יְעָרוֹת
אֱלֵי אֲהוּבָתִי.

הַרְחֵק, הַרְחֵק יֶשְׁנָהּ עֲיָרָה,
יָפָה הִיא הָעֲיָרָה,
שָׁם בֵּית עֵצִים עוֹמֵד לָבָן,
שָׁם יַלְדָּתִי גָּרָה.

הִיא כִּי תִּקְרַב אֶל הַחַלּוֹן,
תִּלְחַשׁ לָהּ אַנְחָתִי
אֶת גַּעְגּוּעַי בָּהּ יָצַקְתִּי,
אֶת יְגוֹן לִבָּתִי.

רוּחַ עָצֵב, רוּחַ עָגוּם
שָׂא נָא אֶת אַנְחָתִי
דֶּרֶךְ שָׂדוֹת, דֶּרֶךְ יְעָרוֹת
אֱלֵי אֲהוּבָתִי.

הַרְחֵק, הַרְחֵק יֵשׁ עֲיָרָה
קְטַנָּה הָעֲיָרָה –
שָׁם בֵּית עֵצִים עוֹמֵד לָבָן
שָׁם יַלְדָּתִי גָּרָה.

לִפְנוֹת עֶרֶב עֵת מִתְקַדְּרִים
אֶרֶץ וּשְׁמֵי רָמָה;
עֵת שֶׁשְּׁכִינַת יָגוֹן דּוֹמֵם
שׁוֹרָה עַל הַנְּשָׁמָה –

לִפְנוֹת עֶרֶב עֵת הָאֲוִיר
מָהוּל בִּדְמִי-שִׁירָה
עֵת מִתְעַצֵּב אֵל בַּשְּׁחָקִים
בּוֹאִי אֲזַי הָעִירָה...

תִּשְׁאַל: אַיֵּה בֵּית יַלְדָּתִי?
יַרְאוּ לְךָ מְעוֹנָהּ
לְאַט, לֹא פֶּתַע... וְלֹא בְּחָזְקָה
תִּדְפֹּק עַל חַלּוֹנָהּ.

בְּגִשְׁתָּהּ חִוְּרָה אֶל הַחַלּוֹן
תִּלְחַשׁ לָהּ אַנְחָתִי –
אֶת גַּעְגּוּעַי בָּהּ יָצַקְתִּי
אֶת יְגוֹן לִבָּתִי.

דּוּמָם תַּמְתִּין, רוּחַ עָצֵב,
אַל נָא תֵּשְׂט מֵחַלּוֹנָהּ;
שְׁמַע מַה תָּגִּיד לְךָ יַלְדָּתִי,
וְאַחַר תָּשׁוּב הֵנָּה...

רוּחַ עָגוּם, רוּחַ עָצֵב
אֶת אַנְחָתִי נָשָׂא;
לִתְשׁוּבָתָהּ שָׁוְא אֲחַכֶּה
שְׁלִיחִי טֶרֶם אָתָא...