מילים (2 גרסאות)

אִם לַסָּלוֹן נִכְנֶסֶת פֶּתַע
אִשָּׁה יָפָה... אֲבָל מַמָּשׁ,
הַמִּפְלָצוֹת זוֹקְפוֹת לוֹרְנֶטָה
וְלוֹחֲשׁוֹת כְּמוֹ נָחָשׁ:

אוֹמְרִים שֶׁהִיא יָפָה. – יָפָה הִיא?
– בְּעֶצֶם שׁוּם דָּבָר. כָּךְ סְתָם,
דֵּי נֶחְמָדָה. – מָה? נֶחְמָדָה הִיא?
– לֹא, אֵין בָּהּ כְּלוּם... אַף כִּי אָמְנָם...
בְּכָל זֹאת יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ,
כֵּן, יֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ,
לֹא טוֹב שֶׁהוּא, לֹא רַע שֶׁהוּא,
אֲבָל כַּיּוֹם זֶה מַשֶּׁהוּ.
אַפָּהּ הוּא קְצָת גָּדוֹל שֶׁהוּא,
וְהִלּוּכָהּ קְצָת זוֹל שֶׁהוּא,
אַךְ אֵיזֶה גֶּבֶר כָּלְשֶׁהוּ
יָכוֹל אֶת זֶה לִסְבֹּל שֶׁהוּא.
וְאֵיזֶה כְּסִיל אַחֲרוֹן שֶׁהוּא
בְּאֵיזֶה שִׁגָּעוֹן שֶׁהוּא
יָכוֹל לִמְצֹא עוֹד אֵיכְשֶׁהוּ
גַּם בָּהּ דְּבַר-מָה מוֹשֵׁךְ שֶׁהוּא.
לֹא, אֵין בָּה כָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא,
וּבְכָל זֹאת, יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ...
וּבְכָל זֹאת, יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ,
כֵּן, מַשֶּׁהוּ בָּהּ יֵשׁ!

דּוֹרוֹת שְׁלֵמִים חָשְׁבוּ אֵי פַעַם:
הָאַהֲבָה הִיא הָעִקָּר.
בָּא זְמַן חָדָשׁ, הֻחְלַף הַטַּעַם,
הַגִּידוּ דַּי, זֶה מְיֻתָּר!

הָאַהֲבָה הִיא רַק שַׁרְשֶׁרֶת,
מִשְׁפָּט קָדוּם וְשֶׁקֶר מַר.
– נָכוֹן מְאֹד. הִיא מְיֻתֶּרֶת
וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, אֲבָל, מוּזָר...
בְּכָל זֹאת יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ,
כֵּן, יֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ...
אוֹ טוֹב שֶׁהוּא, אוֹ רַע שֶׁהוּא...
אַךְ זֶה בְּכָל-זֹאת מַשֶּׁהוּ.
וְיַחַד עִם הַמַּשֶּׁהוּ
נָחוּץ רַק אֵיזֶה מִישֶׁהוּ,
שֶׁלֹּא יִהְיֶה שֶׁל מִישֶׁהוּ
אֶלָּא כֻּלּוֹ שֶׁלִּי שֶׁהוּא.
כִּי יֵשׁ בָּזֶה מִין סוֹד שֶׁהוּא,
וְאֵיזֶה עוֹד וְעוֹד שֶׁהוּא,
שֶׁכָּךְ, בְּלִי כָּל יְסוֹד שֶׁהוּא,
מַתְחִיל הַלֵּב לִרְקֹד שֶׁהוּא.
לֹא, אֵין פֹּה כָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא,
אַךְ זֶה בְכָל זֹאת מַשֶּׁהוּ...
אַךְ בְכָל זֹאת יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ
כֵּן, מַשֶּׁהוּ בָּהּ יֵשׁ!

אוֹמְרִים אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם:
כֵּן, תֵּל אָבִיב, זֶה סְתָם גַּלְגַּל...
אֵין פְּרוֹפֶסוֹרִים בָּהּ כְּזַיִת
וּנְבִיאִים אֵין בָּהּ בִּכְלָל.

הִיסְטוֹרְיָה אֵין בָּהּ אַף כַּזֶּרֶת.
אֵין רְצִינוּת בָּהּ. אֵין מִשְׁקָל.
נָכוֹן מְאֹד, אָדוֹן וּגְבֶרֶת,
לֹא, אֵין בָּהּ כְּלוּם... לֹא כְלוּם... אֲבָל...
בְּכָל זֹאת יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ,
כֵּן, יֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ...
שֶׁכְּלָל עוֹד לֹא הָיָה שֶׁהוּא
וְהוּא כֻּלּוֹ שֶׁלָּה שֶׁהוּא.
כִּי יֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה זִיק שֶׁהוּא,
שֶׁכְּלָל הוּא לֹא מַזִּיק שֶׁהוּא.
וְיֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה חֵן שֶׁהוּא,
שֶׁלְּאַחֶרֶת אֵין שֶׁהוּא...
כָּל צַר וּמַעֲצוֹר שֶׁהוּא
אוֹתָהּ לֹא יַעֲצֹר שֶׁהוּא,
כִּי אֵין כָּל פַּחַד. אֵיכְשֶׁהוּ
אֶצְלָהּ זֶה כְּבָר יֵלֵךְ שֶׁהוּא.
לֹא, אֵין בָּה כָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא...
וּבְכָל זֹאת יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ...
וּבְכָל זֹאת יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ
כֵּן, מַשֶּׁהוּ בָּהּ יֵשׁ!
מקור: "בכל זאת יש בה משהו : שירי הזמר של תל אביב" , דביר , תשמ"ה 1985 , 134 –135
[מתוך "פזמונים ושירי זמר ב'"
מאת נתן אלתרמן,
הוצ' הקיבוץ המאוחד]

אוֹמְרִים אִישִׁים פּוֹלִיטִיקָאִים:
נוּ, מַה זֶּה מְדִינָה עִבְרִית?
כְּבָר מְדִינוֹת יֵשׁ כְּמוֹ מַיִם...
לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד.
זֶהוּ מֻשָּׂג שֶׁכְּלוּם בּוֹ אַיִן.
מֻשָּׂג רָחוֹק מֵאִידֵאָל.
נָכוֹן מְאֹד. נְכוֹנוֹתַיִם.
אֵין כְּלוּם בּוֹ בַּמֻּשָּׂג, אֲבָל...

בְּכָל זֹאת יֵשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ...
כֵּן, יֵשׁ בּוֹ אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ...
לֹא כְלוּם... אֲבָל עֻבְדָּה שֶׁהוּא
כְּבָר בָּאֲוִיר... אָה? מַשֶּׁהוּ...
וּבְלֵב כָּל יְהוּדִי שֶׁהוּא
נוֹתֵן זֶה אֵיזֶה "צִי" שֶׁהוּא
וּצְחוֹק שֶׁהוּא, וּבְכִי שֶׁהוּא
שֶׁלֹּא יָבִין סְתָם מִישֶׁהוּ.
כִּי יֵשׁ בּוֹ דְּבַר-מָה דַּק שֶׁהוּא,
אֲבָל כָּזֶה חָזָק שֶׁהוּא
מִכָּל סִפְרוֹן לָבָן שֶׁהוּא
וְטַנְק וְטוֹמִי-גָן שֶׁהוּא.
לֹא כְלוּם... לֹא כָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא,
וּבְכָל זֹאת... יֵשׁ פֹּה מַשֶּׁהוּ.

הקלטות (4)

שנת הקלטה: 27.4.1978
נכלל בתוכנית הטלוויזיה זמר מפוחית
הקלטה היסטורית ביצוע
0:00 0:00
שנת הקלטה: 22.2.1949
מקור: הקלטה פנימית בקול ישראל

על פי הרשום בחוברת מארז התקליטורים "אלתרמן: האוסף 93 שירים נבחרים", ההקלטה מאולפני קול ישראל מיום 22.2.1949. תקליט השידור המקורי אינו קיים באוסף תקליטי השידור שדוגטל מאוחר יותר בספרייה הלאומית.

נכלל בסדרת/מארז התקליטורים אלתרמן: האוסף - 93 שירים נבחרים
עיבוד: חוה אלברשטיין, מאיה בלזיצמן, שילה פרבר
צ'לו וליווי קולי: מאיה בלזיצמן
שנת הקלטה: 2010
שילה פרבר שרה אלתרמן
נכלל בתקליטור: שילה פרבר שרה אלתרמן

על השיר

נכתב לתכנית מס' 8 של תיאטרון "לי-לה-לו", "בבקשה לשבת", בה ביצעה את השיר השחקנית והזמרת ג'ני לוביץ. בכורה: 14 בספטמבר 1946.

חנוך ברטוב מתאר ברומן "מתום עד תום" (עמ' 28) כיצד זוג נאהבים צעירים בערך בשנת 1946 הולך לקפה סן רמו ושומע את הילדה דוליצקיה שרה את "בכל זאת יש בה משהו". מתקבל הרושם שמסגרת הסצינה אינה בדיונית ושגם הילדה דוליצקיה אכן שרה את השיר (אם כי לא הקליטה אותו).

ביצועים נוספים:

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

קישורים ומשאבים (1)

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם