הקטן
גופן
הגדל
גופן
זעירא, מרדכי

"ושיר נתת בפי"

זעירא הלחין גם שירים שכתב בעצמו. למעלה משלושים מהם, אותם כתב במגוון נסיבות ובנושאים שונים, מצויים בספרי השירים שלו, שכבר ראו אור. 'תני את ידך', שיר אהבה בו עורג המשורר לאהובה מסתורית, הוא אחד מהיפים שבשירי האהבה שכתב. בחורף 1945, בזמן שירותו בבריגדה, חזר מחופשה בישראל למצריים, ובדרכו מתחנת הרכבת ברחובות לקהיר, נפעם מלובן פרחי השקדיות, שראה בכרמים בזמן הנסיעה. כיון שלא היה מי שיחבר לו מלל אודות אותה חוויה, כתב עליה בעצמו, ופרי עטו היה השיר 'הודיה' ('ליווית אותי ארצי'); שיר אהבה לארץ ישראל, וביטוי לגעגועי החיילים אליה מן הנכר. השיר היה להיט גדול באותה תקופה, ולצד 'עוד שיר אחד', שגם לו כתב זעירא את המלל, הוא אבן חן נוספת בזמר העברי, בין רבות אחרות.

מלבד היותו מלחין לשירי אחרים ולשיריו הוא, היה זעירא גם משורר בעל נפש רומנטית שמצאה פורקן בכתיבת שירים. בפנקס שיריו מצויים שירי אהבה כתובים בכתב ידו, אותם שמר בינו לבין עצמו. בשירים אלה, שלא פורסמו או הולחנו בעודו בחיים, שוררת אווירה אינטימית, ובהם מביע המשורר את געגועיו לאהובה מסתורית, לעיתים בלתי מותרת לו, המעוררת בו זכרונות אהבה בלתי נשכחים.

לבקשת רעייתו שרה, שהייתה גננת, הלחין זעירא שירי ילדים של משוררים שונים, ולעיתים גם כתב את מילותיהם ('פיל פילון, 'בונים סוכה' ושירים אחרים). 'שיר לאלף עריסות' הולחן בעקבות המהום מקרי של רעייתו שרה, שניסתה להרגיע את יובל, תינוקם הבוכה. המלחין פיתח והוסיף על הנעימה ששמע מרעייתו, ואורלנד שהתארח שם באותו לילה, כתב את המילים. נכדתו זכתה גם היא ב'שיר ערש לשליקט', בהיותה תינוקת, לאחר שסבא זעירא ראה את תמונתה. מנשה רבינא, מבקר המוסיקה, העיר על שירי הילדים, שלמרות שהם כתובים בפשטות ההולמת את הקהל המיועד, לא נמנע המלחין מהלחנה מורכבת יותר, כשהשירים דרשו זאת.

הוא כתב בכל עת מצוא; בלילות לאחר שעות העבודה, בנסיעה ברכבת, במועדונים ובבתי קפה; לעיתים בליווי בקבוק יין, ספונטאנית - בהשראת הרגע, או במאמץ גדול לאחר חודשים בהמתנה להשראה. דוגמה לכך הוא שירו של שנהר 'מה אומרות עינייך', שהמתין על פסנתרו של זעירא חצי שנה להשראה שמאנה לבוא, עד ששלח לו שר החינוך דאז, זלמן ארן, הזמנה לכתיבת שיר שישודר ברדיו. הזמנה דומה נשלחה לעוד תשעה משוררים ומלחינים אחרים. קרוב לוודאי שאתגר התחרות זימן לו את ההשראה, כי מיד עם הגיע ההזמנה הוא הלחין את השיר. עשרת השירים שודרו ברדיו, אך רק 'מה אומרות עינייך' זכה לפופולריות.

אודות ההשראה בהלחנת שירים כתב זעירא לידידו יצחק יצחק: ""הכל ביד שמיים",וכנראה שגם הגברת הנכבדה "המוזה" - מושבה בשמיים, ואין היא יורדת אלינו, אלא רק בשעה שניתן לה חופש...ואני מחכה לביקורה בכליון-עיניים". בהזדמנות אחרת, כשהאיץ בו יצחק לחבר לחן לשיר שכתב להולדת נכדו, השיב לו זעירא בהומור: "סבא, אהלן / תהיה קצת סבלן / עוד אולי אצליח / לפני בוא המשיח.../...ועוד ייזכר וישירה / את שירם של סבו והדוד / זעירא".

ביצירת מספר שירים, סיפר אורלנד, נחה "המוזה" על זעירא מיד. לדבריו נכתב 'שיר שמח' תוך שעה אחת בערך, במטבחון במועדון מילוא, 'שיר לעמק' נכתב תוך כדי נסיעה באוטובוס בין תל-אביב לגבת, 'היו לילות' נכתב בשעות הקטנות של לילה אחד, ו'שני שושנים' אף הוא נכתב והולחן בפרק זמן קצר ביותר. הדבר קרה בשנות הארבעים בקפה 'כסית' בתל אביב, כשישבו שניהם בבית הקפה לבושי מדים, בחברת שרה רעיית המלחין. מוכרת פרחים ישישה שעברה במקום הציעה פרחים ליושבי הקפה, וזעירא קנה ממנה שושן אדום והגיש לרעייתו. אורלנד נהג כג'נטלמן, קנה שושן לבן, והגיש אותו גם הוא לשרה. תגובת הרעייה המופתעת הייתה: "עכשיו שקניתם לי כל אחד שושן, נראה אתכם מגישים לי זמר על שושן - ותהיה המתנה שלמה". אורלנד התחיל בכתיבת השיר על מפית נייר ותוך זמן קצר שרו אותו יושבי בית הקפה. לבקשת חצקל (בעל בית הקפה) נרשם השיר ב'ספר דברי הימים' של בית הקפה.


<< לפרק הקודם לדף הראשי של מרדכי זעירא לפרק הבא >>