הקטן
גופן
הגדל
גופן
יעקבי, מרים

התפנית לזמרת יידיש ושירים חסידיים
התכניות שהכין המלחין ל"בית ציוני אמריקה", היוו חידוש גדול ואפילו נועז לגביו. בקונצרט הראשון הגישו השניים תכנית מעורבת של שירים ישראלים ושירים ביידיש, אבל בתכנית השניה, שהוגשה בחודש יולי, נכללו רק שירים ביידיש, רוסית ושירים אוקראינים, ועוד בביצוע זמרת ממוצא מזרחי. יעקבי הייתה בת-בית בז'אנר שונה, וזימרת יידיש הייתה זרה לה למדי, למרות שכבר התנסתה בה לפני כן, באירופה, כששרה מספר שירים באותה שפה. היה צורך להכין אותה לרפרטואר החדש, שאמור היה לעורר עניין מיוחד אצל הקהילות היהודיות בארה"ב. 
 
נרדי עצמו הכין את יעקבי לזמרת השירים ביידיש, וגייס גם את גיסו, הפדגוג משה אביגל, שעבד אתה על דיוק ההיגוי ביידיש, רוסית ואוקראינית. לנרדי, היתה התפנית ליידיש קלה. כיליד רוסיה הוא הכיר את השירים מקרוב, וכבר סמוך לעלייתו ארצה, כארבעים שנה לפני כן, ניגן בהופעותיו בעין חרוד ובתל יוסף את יצירתו "רפסודיה חסידית", עיבוד של מכלול שירים חסידיים. הוא אמנם נטש את התחום הזה למשך שנים רבות, והתרכז ביצירת ניב חדש - זמר עברי, אבל החזרה לשירה היידית הייתה עבורו טבעית. 
 
"מסתבר שאחד מן האנשים המרכזיים של הציונות בארה"ב, שהה אז בארץ, ושמע את שירתה", דיווח כתב "מעריב" מניו-יורק. "הוא שוכנע שבעצם העובדה שתימנייה שרה ביידיש - יש כדי לעזור לו בתפקידו יותר מעשרה שליחים שפיותיהם חוצבים להבות...[היא] חיננית מאד, וכשהיא לובשת שמלת-רקמה תימנית - אף מיליונר כאן לא יוכל להישאר אדיש כלפי ארץ שיש בה תימניות כאלה". (1)  הזמרת, ילידת עדן, הסבירה את אהבתה לשירים ביידיש, בזאת ש"השירים מדברים אליה וגם אל הקהל". השניים הוזמנו לארה"ב, למסע הופעות בן שנה (שהוארך לשנתיים) בחסות ה"הסתדרות קמפיין" והוארך פעם נוספת, לשנה שלישית בחסות ה"פארבנד" וה"ג'וייש לקצ'ר ביורו".
 
בסוף 1963 יצאו נרדי ומרים יעקבי לארה"ב, למסע ההופעות המתוכנן. השילוב האכזוטי של זמרת "תימניה" (כך בפרסומים) השרה בעברית וגם ביידיש, (2) הוכיח את עצמו כמיזוג מוצלח עבור התורמים באספות הארגונים הציוניים בארה"ב. בניו-יורק פגש נרדי תלמידה אחרת שלו - אהובה שי, וצרף אותה לקונצרטים במשך חודשים אחדים. שתי הזמרות כבר הופיעו יחד בעבר ברפרטואר שלו, ותוספת דואטים של שתיהן, העשירה את התכנית, שמיזגה מיצירות נרדי ועיבודיו, עם שירים ביידיש שהיו מוכרים למאזינים.
 
 במשך שלוש שנים הופיעו נרדי ויעקבי באינטנסיביות בערי ארה"ב ובקנדה, וב-1964 הגישו את תכניתם פעמיים, ב"קרנגי ריסייטל הול" בניו יורק. הם קטעו את מסע ההופעות בקיץ 1965, ושבו לישראל בחודש יולי, כדי להגיש קונצרט ב"בית ציוני אמריקה" (3) וקונצרטים נוספים-  באולמות שונים ברחבי הארץ. לאחר מכן שבו לארה"ב להמשך סדרת הופעותיהם. באוקטובר 1966, הופיעה מרים יעקבי ב"טאון הול" בניו- יורק (לצד זמרים נוספים, ביניהם, אהובה צדוק, חנה אהרוני ושושנה דמארי), במופע שהוקדש לנרדי, "אבי השיר האמנותי הישראלי". (4) 
 

 
1. אותו "ציוני", ישראל סטולרסקי, נציג ה"הסתדרות קמפיין" מניו-יורק, שנכח ברסיטל, הכין את מסע ההופעות של נרדי ומרים יעקבי בארה"ב, לפני קהל יהודי, בחסות ארגונו. "מעריב" 22 במאי, 1964; 
2. לצורך מסע הפרסום בארה"ב, "ויתרה" מרים יעקבי על מוצאה מ"עדן", שהיה חסר משמעות לגבי הקהל האמריקאי, והפכה לזמרת "תימניה". יתר מזה - בפרסום בעיתון מקומי ["דה סאת'רן איזראלייט", 5 בנובמבר, 1965]  צויין, (לצרכי פרסום) שמלבד מוצאה התימני, היא גם הגיעה ארצה ב"מרבד הקסמים". תימניה או עדנית, העיר כתב העיתון, "לא נקלקל לעצמנו את כל הרומנטיקה הקשורה בהסטוריה של הזמרות התימניות בארץ, בגלל איזה הפרש של קילומטרים"; "מעריב" 22 במאי, 1964;
3. הקונצרט התקיים ב-5 ביולי; מעריב, 1 ביולי, 1965;
4. בלשון זו הגדירה את המלחין מודעת הפרסומת לאותו קונצרט ב"טאון הול"; 

<< לפרק הקודם לדף הראשי של מרים יעקבי לפרק הבא >>