הקטן
גופן
הגדל
גופן
דמארי, שושנה

"שולמית" - בתיאטרון "דו-רה-מי"

שלוש שנים לפני שעלתה על הבמה האופרטה "שולמית" בתיאטרון "דו-רה-מי", צפה המבקר משה גורלי שעל במת האופרטה תתגלה שושנה דמארי במלוא יכולתה כזמרת. "לכשרונה של שושנה דמארי 'להגיש' בביצוע מוסיקלי-משחקי פזמון אקטואלי, רומאנסה סנטימנטלית - אין אצלנו מתחרה" כתב המבקר ב"דבר השבוע". "ביצוע הפזמונים 'אני מצפת' ו'כלניות' לנ.אלתרמן - עדות נאמנה לכך. אנו משוכנעים שבזמרת זו יש כשרון ויכולת, שטרם נתגלו במלואם. שושנה דמארי תתגלה במלוא יכולתה על במת האופרטה, אם תקום לנו אופרטה עברית מקורית מחיי הארץ". (*1) דברי המבקר התגשמו במלואם כשהאופרטה "שולמית" לגולדפאדן הועלתה בעיבוד חדש על בימת "דו-רה-מי" בסוף אוגוסט 1957, בכיכובה של שושנה דמארי. (*2) האופרטה הייתה אמורה לחלץ את התיאטרון, בניהולו של ג'ורג' ואל, מגרעונות כספיים, ומהנושים שצבאו עליו. (*3) מלבד דמארי ואחיה סעדיה, גוייסו לאופרטה כשרונותיהם של יחיאל מוהר [פזמונים], משה וילנסקי [מוסיקה חדשה ועיבודים], רחל אטאס ואחרים. "גורלו של ה'מיוזיקל' העברי הראשון 'שולמית'", כתב עיתונאי שנכח באחת החזרות האחרונות, "יקבע במידה רבה את גורלו של כל נסיון נוסף בשדה היצירה המוסיקאלית הקלה המקורית". (*4) הופעתה של שושנה דמארי כשחקנית במה וכזמרת בשירי מוהר ווילנסקי בליווי תזמורת, הייתה מוצלחת ביותר, והעיתונות לא חסכה בשבחים. "לשושנה דמארי כל הקומפלימנטים (מחמאות בשפת הצידונים) הן כמשחקת, הן כזמרת" כתב המבקר מנשה רבינא. (*5) שבוע לאחר מכן כתב אפריים כץ: "על שושנה (השולמית) וסעדיה (חמואל) מוטל מרבית כובד-משאה של ההצגה. הם ממלאים את הבמה באישיותם ומצליחים להפיח חיים בהופעה, כל אימת שנדמה כי היא מתחילה לדעוך". (*6) שירים בביצועה של דמארי, כ"חלום שולמית" [גירסת מוהר ווילנסקי ל"צימוקים ושקדים"], "דודי יבוא מן ההרים", "חכמור שבעולם" וגירסה שהקליטה לשיר הגברים "אנחנו הרועים" היו פופולרים מאד. המחזה התקבל יפה על ידי הקהל והביקורת כאחד, "אולם הוא לא הצדיק את כל התקוות". (*7) ההצגה "רצה" עד אמצע נובמבר, ובראשית דצמבר התיאטרון עצמו נסגר, עקב המשבר הכספי הקשה בו היה נתון בגלל הצגות קודמות, ובעקבות גיוס המילואים ל"מבצע קדש" שפרץ לפני כן, והחמיר עוד יותר את מצבו הכלכלי. (*8) סמוך לאותו זמן, הוציאה לאור חברת התקליטים "הד ארצי" תקליט של מוסיקת המחזה ושיריו בניצוח משה וילנסקי.

 



1. "דבר השבוע" 15 באוקטובר 1953;
2. בו זמנית הועלתה ההצגה "שולמית" גם ב"אהל" עם זמרת הסופרן שרה לאש בתרגום עברי של הנוסחה  המקורית של גולדפאדן. כשחלתה שרה לאש בשפעת אסיאתית החליפה אותה  הזמרת אולי שוקן. "דבר השבוע" השווה בין שתי ההפקות תחת הכותרת "שולמיס מול שולה"; מבקר זריז שראה את שתי ההצגות וצוטט בעיתון, כינה את המחזה ב"אוהל" בהגיה האשכנזית - "שולמיס'", לעומת "שולה" הישראלית ב"דו-רה-מי" ; "דבר השבוע", 5 בספטמבר, 1957;
3. ז.רב-נוף, "דבר", 10 בדצמבר, 1957;
4. "דבר השבוע", 15 באוגוסט, 1957;
5. מ.רבינא, "דבר", 30 באוגוסט, 1957;
6. אפרים כץ, "דבר השבוע" 6 בספטמבר, 1957;
7. ז.רב-נוף, "דבר", 10 בדצמבר, 1957;
8. גיוס המילואים ל"מבצע קדש" [אוקטובר-נובמבר 1956] למשך חודשים אחדים עד 1957 הנחית מכה קשה על תיאטרון "דו-רה-מי", הן בגלל גיוס עובדי התיאטרון, והן עקב הירידה התלולה במספר הצופים, שדילדלה את הכנסותיו.


<< לפרק הקודם לדף הראשי של שושנה דמארי לפרק הבא >>