הקטן
גופן
הקטן גופן הגדל
גופן
הגדל גופן
חיפוש פנימי באתר
נַחוּם נַרְדִּי

עבודתו עם זמרים

כדי להשיג ביטוי הולם למוסיקה בעלת מוטיבים מזרחיים, נזקק נרדי לזמרות המסוגלות לבטא בשירתן את המסר שביצירתו. בשירים אלה ניכרת העדפה של הזמרות התימניות: צפירה, דמארי, גמליאלית, אהרוני, צדוק, יעקובי ואחרות, אם כי עבד גם עם זמרים וזמרות ממוצא שונה, כשרה יערי, מרתה שלאמה (ילידת וינה) וזמרים מקומיים אחרים בישראל ובארצות הברית; אבל אז התקבלה תוצאה שונה.

את שושנה דמארי הצעירה שמע בבית קפה על שפת הים בתל-אביב, שרה את השיר "לעבודה ולמלאכה". דמארי החלה להופיע כבר ב-1937 לצד אחיה סעדיה, וביוני 1938 כבר הופיעה כסולנית בשידור הרדיו המנדטורי, בליווי עוד ותופים. נרדי הציג אותה בשיריו בהדרגה לפני הקהל בארץ החל מ-1941; בתחילה באולם "אהל", כחלק מאנסמבל זמרים [שכלל גם את שרה יערי], ומאוחר יותר, באולם "ישה חפץ", לצד שרה יערי. מ-1942 היא הופיעה בליוויו כסולנית בקונצרטים ובשידורי "קול ירושלים". הביקורת הפליגה בשבחי השניים, הגדירה את הופעתם כ"חידוש והפתעה", שיבחה את הקול הערב ופשטות הביצוע של הזמרת, ואת "הסגנון העברי המקורי" והליווי, "שהדגיש עוד יותר את נועם החן המקורי השפוך על הזמרה".(1) השילוב המזהיר של שני הכשרונות הסתיים בסוף 1943 בטונים צורמים.(2)

את מקומה של שושנה דמארי תפסה שרה יערי, וב-1945 נוספה ליערי בהופעותיה גם הזמרת אסתר גמליאלית, אותה ליווה לסירוגין כשש שנים. עבודתו עם שרה יערי זכתה להערכה בלתי רגילה מהמשורר טשרנחובסקי, שהתרגש עד דמעות למשמע שירו "בת הרב ואמה" וביקש לשמעו פעמים נוספות. חנה אהרוני הוצגה לראשונה על ידי נרדי בקונצרט ב"אהל שם" ב-1946, כשהייתה בת שתים עשרה וחצי בלבד! מנשה רבינא שהאזין לקונצרט דומה חצי שנה מאוחר יותר, הזכיר למלחין מגלה הכשרונות, שמחובתו "לדאוג לחינוכם [של הכשרונות] לאחר התגלותם", ולאפשר להם ללמוד עם מורים מקצועיים נוספים מלבדו.(3) נעמי צורי עבדה אתו כשלמדה את שיריו.

הזמרת אהובה צדוק [לעתיד - אשתו] הוצגה גם היא, כשושנה דמארי, בהדרגה לפני קהל המאזינים. בתחילה [1950] כמשתתפת במקהלת הבנות שהקים, ושלוש שנים אחר כך - עד 1956 כסולנית; לאחר הפסקה בת שנתיים, הופיעה שוב כסולנית במספר קונצרטים. לאחר מכן, עבד נרדי במיוחד עם מרים יעקבי, והופיע אתה בישראל ובחו"ל.(4) אהובה צדוק סיפרה, שכאשר הדריך את הזמרים היה חוזר אתם על השירים בסבלנות מירבית, עד שקיבל את התוצאה הרצוייה לו. מאידך, הוא היה אמן ספונטאני, שלא חזר על עצמו וניגן את השיר כפי שהרגיש באותו רגע, לעיתים גם בהשראת הזמרת. אם לפתע קיבל השראה לרעיון מוסיקאלי היה רושם אותו מיד, בכל מקום בו נמצא. בנגינתו הוא עזר לזמרות לחוש את המילים שהן שרות וביקש מהן "להרגיש את זה מבפנים". צדוק זוכרת הערות מנחות שקיבלה ממנו כשעבדו על שיר כ-"פה יותר רך", "כאן תהיי רגועה יותר" או "כאן הרימי את קולך".(5)

 


1. מ.ו. שירטשק, ב"דבר", 21 באוג', 1942
2. שיתוף הפעולה בין נרדי ודמארי הסתיים באיום בתביעה משפטית נגד הזמרת, על הפרת חוזה, ועל שימוש בשיריו ובמנגינותיו ללא רשותו. הודעתו הפומבית בעיתון "דבר" זכתה לתשובה דומה באותו עיתון מצד דמארי, שכתבה ש"נראה כי מר נרדי שכח, שלפי קבלות חתומות על ידו, שילמתי לו במזומנים בעד הזכות להשתמש בשיריו - בלעדיו. ואשר לחוזה שהיה בינינו, בטלנו אותו מזמן". בתשובה הודיע נרדי, שיפנה לערכאות; "דבר" 7, 12 ו- 14 במרץ , 1944
3. בביקורתו העיר רבינא לנרדי ש"לפיתוח זמרים דרושים מומחים לפיתוח הקול, מורים לסולפג', מדריכים בדיקציה...האחריות לכשרונות הצעירים גדולה מאד, וטוב להטילה על שכם מקצועיים אחדים"; "דבר", 13 באוק', 1946
4. שיתוף הפעולה עם מרים יעקבי התקיים בין 1958 ל- 1965, ונותרו ממנו גם הקלטות "לשדרים". 
5. במשך כל שנות פעילותו כמלווה, עבד נרדי עם זמרים וזמרות רבים מתחום הזמר העממי, האופרטה, האופרה, חזנים וזמרים אורחים שהגיעו מחו"ל. בין היתר ליווה גם את בתו, הזמרת נעמה נרדי, בפסטיבלים ובנשפי יובל, שנערכו לכבודו. בנוסף לכך, הוא ליווה גם הופעות בלט והצגות תיאטרון.  



<< לפרק הקודם לדף הראשי של נַחוּם נַרְדִּי לפרק הבא >>