במחרשתי
העתקת מילות השיר

בְּמַחֲרַשְׁתִּי כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי אֶרְאֶה חַיִּים טוֹבִים וְלֹא אֶחְסַר מַה בָּהּ; וּבְקוּמִי מִשְּׁנָתִי לֹא תָּבוֹא דַּאֲגָתִי לְבַקֵּשׁ אֶת מִחְיָתִי עַל צָרְכֵי יוֹם הַבָּא. לַחֹרֶף מוּכָן כְּבָר, הָאָסָם מָלֵא בָּר, קָצְרוּ יָדַי וְלֹא זָר, עַל אֶרֶץ רַבָּה. בְּעֹשֶׁר מִי יִחְיֶה בְּיֹשֶׁר חַיֵּי שַׁלְוַת הַשְׁקֵט כָּמוֹנִי – הָאִכָּר? בְּתֵת יָהּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, מָלֵאתִי הַצְלָחָה, אֲלֻמּוֹתַי אוֹלִיכָה לְהַחֲיוֹת עוֹלָם בַּבָּר: כַּסּוֹחֵר, כֶּחָרָשׁ, כַּמַּלָּח, כַּפָּרָשׁ, יַחְדָּו עָשִׁיר וָרָשׁ – וְכַסְפִּי יָשָׁר.במחרשתי כל אושרי ירשתי אראה חיים טובים ולא אחסר מה בה; ובקומי משנתי לא תבוא דאגתי לבקש את מחייתי על צורכי יום הבא. לחורף מוכן כבר, האסם מלא בר, קצרו ידיי ולא זר, על ארץ רבה. בעושר מי יחיה ביושר חיי שלות השקט כמוני – האיכר? בתת יה גשמי ברכה, מלאתי הצלחה, אלומותיי אוליכה להחיות עולם בבר: כסוחר, כחרש, כמלח, כפרש, יחדיו עשיר ורש – וכספי ישר.
מילים: אליקום צונזר
תרגום: נח שפירא
לחן: אליקום צונזר
כתיבה (בשפת המקור): 1888

בְּמַחֲרַשְׁתִּי
כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי
אֶרְאֶה חַיִּים טוֹבִים
וְלֹא אֶחְסַר מַה בָּהּ;

וּבְקוּמִי מִשְּׁנָתִי
לֹא תָּבוֹא דַּאֲגָתִי
לְבַקֵּשׁ אֶת מִחְיָתִי
עַל צָרְכֵי יוֹם הַבָּא.

לַחֹרֶף מוּכָן כְּבָר,
הָאָסָם מָלֵא בָּר,
קָצְרוּ יָדַי וְלֹא זָר,
עַל אֶרֶץ רַבָּה.

בְּעֹשֶׁר
מִי יִחְיֶה בְּיֹשֶׁר
חַיֵּי שַׁלְוַת הַשְׁקֵט
כָּמוֹנִי – הָאִכָּר?

בְּתֵת יָהּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה,
מָלֵאתִי הַצְלָחָה,
אֲלֻמּוֹתַי אוֹלִיכָה
לְהַחֲיוֹת עוֹלָם בַּבָּר:

כַּסּוֹחֵר, כֶּחָרָשׁ,
כַּמַּלָּח, כַּפָּרָשׁ,
יַחְדָּו עָשִׁיר וָרָשׁ –
וְכַסְפִּי יָשָׁר.
במחרשתי
כל אושרי ירשתי
אראה חיים טובים
ולא אחסר מה בה;

ובקומי משנתי
לא תבוא דאגתי
לבקש את מחייתי
על צורכי יום הבא.

לחורף מוכן כבר,
האסם מלא בר,
קצרו ידיי ולא זר,
על ארץ רבה.

בעושר
מי יחיה ביושר
חיי שלות השקט
כמוני – האיכר?

בתת יה גשמי ברכה,
מלאתי הצלחה,
אלומותיי אוליכה
להחיות עולם בבר:

כסוחר, כחרש,
כמלח, כפרש,
יחדיו עשיר ורש –
וכספי ישר.




 פרטים נוספים


גרסת "כינור ציון"   העתקת מילות השיר

 



א.
בְּמַחֲרַשְׁתִּי
כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי,
אֶרְאֶה חַיִּים טוֹבִים
וְלֹא אֶחְסַר מָה, בָּהּ.

וּבְקוּמִי מִשְּׁנָתִי
לֹא תָבֹא דַאֲגָתִי
לְבַקֵּשׁ אֶת מִחְיָתִי
עַל צָרְכֵי יוֹם הַבָּא.

לַחֹרֶף מוּכָן כְּבָר
הָאֹסֶם מָלֵא בָר,
קָצְרוּ יָדַי וְלֹא זָר
פֹּה עַל אֶרֶץ רַבָּה,

ב.
בָּעֹשֶׁר
מִי יִחְיֶה בְיֹשֶׁר
חַיֵּי שַׁלְוַת הַשְׁקֵט
כָּמֹנִי – הָאִכָּר?

בְּתֵת יָהּ גִּשְׁמֵי בְרָכָה,
מָלֵאתִי הַצְלָחָה
אֲלֻמּוֹתַי אוֹלִיכָה
לְהַחֲיוֹת עוֹלָם בַּבָּר.

כַּסּוֹחֵר כֶּחָרָשׁ,
כַּמַּלָּח, כַּפָּרָשׁ,
יַחַד עָשִׁיר וָרָשׁ
וְכַסְפִּי נָקִי וְיָשָׁר.

ג.
עַל הָרוֹכֵל
לְהַאֲמִין לְכָל נוֹכֵל,
לְהִתְחָרוֹת, לְהִשְׂתַּכֵּר
כִּי אִם עַל לֶחֶם צַר.

מִתַּשְׁלוּמֵי פֵרָעוֹן
הוּא מֻכֶּה בְשִׁגָּעוֹן
וְסוֹפוֹ עוֹד לְדֵרָאוֹן
כִּי יֹאכַל גַּם חֵיל זָר.

אֲנִי רָחוֹק מִקְּרוֹבוֹת
מֵעֲרֹךְ סִפְרֵי-חוֹבוֹת,
מִתַּשְׁלוּמֵי טוֹבוֹת –
הֲלֹא יָדַי עוֹשׂוֹת בָּר.

ד.
בַּעַל מַרְזֵחַ
יִשָּׂא מִכָּל קֵרֵחַ,
מִכָּל שׁוֹתֶה שִׁכּוֹר
כַּעַס וּמַכְאוֹבִים.

וְאַחַר תַּשְׁלוּמֵי מַס
וּלְשַׂר הַמַּשְׁקִים פְּרָס
לוּ רַק גֵּרָה אַחַת
תִּשָּׁאֵר מֵהַסּוֹבְאִים.

אֲנִי מִכָּל זֶה חָפְשִׁי,
מַס לֹא תֵדַע נַפְשִׁי,
קִמְחִי, צַמְרִי, דִּבְשִׁי –
לִי הֵם כָּל הַטּוֹבִים.

ה.
לְמַזָּלִי,
אִם עוֹד יֶלֶד בָּא לִי
יִרְוַח לִי עוֹד יוֹתֵר
וְאֶקְנֶה עוֹד נַחֲלָה.

בָּעִיר כִּי יִרְבּוּ בָנִים
הֵם לְהוֹרָם כַּאֲבָנִים,
וְכִי יִגְדְּלוּ בַשָּׁנִים
יוֹסִיפוּ לוֹ מַחֲלָה.–

אַךְ לִי הֵם נוֹלָדִים
לַעֲבֹד כַּעֲבָדִים,
וְכָל אַחַד הַיְּלָדִים
לְרַוְחָתִי בָּא, אַךְ לָהּ.

ו.
מִמּוֹתָרוֹת
אֵין לִי כָל צָרוֹת
כִּלְשֹׁכְנֵי עִיר וָעִיר
בְּעֵמֶק הַבָּכָא.

שְׂמִיכָתִי זֹאת הַבִּיטָה
תִּצְלַח לִי לִשְׁמִטָּה
וּלְפִי זֹאת הַשִּׁטָּה
תְּחִי כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.

הַתַּרְנְגוֹל מְקִימִי
שֶׁמֶשׁ מוֹרֵה יוֹמִי,
וְהַמַּגָּל מְרִימִי
עַל בָּמֳתֵי הַצְלָחָה.

ז.
רַעֲיָתִי
עוֹמֶדֶת לְעֶזְרָתִי
בְּלִי שְׁפָחוֹת זוֹלֵלוֹת
הִיא גְבֶרֶת מְאֹד נַעֲלָה!

לֹא תִּתְאַו לִרְדִידִים,
לִצְעָדוֹת* וְלִצְמִידִים,
לָשׂוּחַ עִם יְדִידִים.–
בֶּטַח בָּהּ לֵב בַּעֲלָהּ!

בְּבֵיתִי מִתְעַסֶּקֶת,
לְבָנַי הִיא מֵינֶקֶת,
וְהִיא בְּרִיאָה מוּצֶקֶת
וְרַק שִׂמְחָה וְצַהֲלָה!

ח.
אֶת בִּתִּי
הֵן טוֹב לִי תִּתִּי,
לְאִישׁ עוֹבֵד יָשָׁר
בְּלִי מֹהַר וְנָדָן.

בָּעִיר, רְאוּ, הַכַּלּוֹת:
כָּל הוֹן הוֹרָן מְבַלּוֹת
וּמִבַּיִת שׁוֹאֲלוֹת
כָּל-אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדָן.

לִבְנוֹתַי אֶמְצָא חִישׁ
בִּמְקוֹם מוֹשָׁבִי אִישׁ
וְנָדָן עֵז עִם תַּיִשׁ,–
אֹשֶׁר נִצְחִי בַעֲדָן!

ט.
וְעַל כָּכָה
יְהִי זִכְרָם לִבְרָכָה –
כָּל-הַשָּׁבִים לְצִיּוֹן
וַהֲרִיסוֹתֶיהָ בּוֹנִים,

גַּם בְּרָכָה, אֱלֹהֵינוּ
אֶת תּוֹמְכֵי פֹעֲלֵנוּ
וְעוֹזְרֵי מוֹשְׁבוֹתֵינוּ
"זְרֻבָּבֶלִים הָאַחֲרוֹנִים"!

וְכַאֲשֶׁר הַמּוֹשָׁבוֹת
תַּעֲלֶינֶה לִרְבָבוֹת,
יַכִּירוּ הַלְבָבוֹת
אֶת אֵלֶּה הַגְּאוֹנִים.
כותרת:
המחרשת או האיכר בארץ-ישראל

א
במחרשתי
כל אשרי ירשתי
אראה חיים טובים
ולא אחסר מה בה

ובקומי משנתי
לא תבוא דאגתי
לבקש את מחייתי
על צרכי יום הבא

לחורף מוכן כבר
האוסם מלא בר
קצרו ידי ולא זר
פה על ארץ רבה

ב
בעושר
מי יחיה ביושר
חיי שלות השקט
כמוני האיכר

בתת יה גשמי ברכה
מלאתי הצלחה
אלומותי אוליכה
להחיות עולם בבר

כסוחר כחרש
כמלח כפרש
יחד עשיר ורש
וכספי נקי וישר

ג
על הרוכל
להאמין לכל נוכל
להתחרות להשתכר
כי אם על לחם צר

מתשלומי פרעון
הוא מוכה בשיגעון
וסופו עוד לדראון
כי יאכל גם חיל זר

אני רחוק מקרובות
מערוך ספרי חובות
מתשלומי טובות
הלוא ידי עושות בר

ד
בעל מרזח
יישא מיכל קרח
מכל שותה שיכור
כעס ומכאובים

ואחר תשלומי מס
ולשר המשקים פרס
לו רק גרה אחת
תישאר מהסובאים

אני מיכל זה חפשי
מס לא תדע נפשי
קמחי צמרי דבשי
לי הם כל הטובים

ה
למזלי
אם עוד ילד בא לי
ירווח לי עוד יותר
ואקנה עוד נחלה

בעיר כי ירבו בנים
הם להורם כאבנים
וכי יגדלו בשנים
יוסיפו לו מחלה

אך לי הם נולדים
לעבוד כעבדים
וכל אחד הילדים
לרווחתי בא אך לה

ו
ממותרות
אין לי כל צרות
כלשוכני עיר ועיר
בעמק הבכא

שמיכתי זאת הביטה
תצלח לי לשמיטה
ולפי זאת השיטה
תחי כל המשפחה

התרנגול מקימי
שמש מורה יומי
והמגל מרימי
על במותי הצלחה

ז
רעייתי
עומדת לעזרתי
בלי שפחות זוללות
היא גברת מאוד נעלה

לא תתאו לרדידים
לצעדות* ולצמידים
לשוח עם ידידים
בטח בה לב בעלה

בביתי מתעסקת
לבני היא מינקת
והיא בריאה מוצקת
ורק שמחה וצהלה

ח
את ביתי
הן טוב לי תיתי
לאיש עובד ישר
בלי מוהר ונדן

בעיר ראו הכלות
כל הון הורן מבלות
ומביית שואלות
כל אשר תמצא ידן

לבנותיי אמצא חיש
במקום מושבי איש
ונדן עז עם תייש
אושר נצחי בעדן

ט
ועל ככה
יהי זכרם לברכה
כל השבים לציון
והריסותיה בונים

גם ברכה אלוהינו
את תומכי פועלנו
ועוזרי מושבותינו
זרובבלים האחרונים

וכאשר המושבות
תעלינה לרבבות
יכירו הלבבות
את אלה הגאונים




 פרטים נוספים


מילים בשפת המקור (יידיש)   העתקת מילות השיר

 



די סאָכע

אין סאָכע
ליגט די מזל־ברכה,
דער װאַרער גליק פֿון לעבן,
קיין זאַך מיר ניט פֿעלט!
עס קומט דער פֿרימאָרגן,
איך דאַרף ניט לײַען, באָרגן,
דער מוח דאַרף ניט זאָרגן
אויף טאָג־הוצאָות, געלט.
ס'איז אָנגעגרייט אויף װינטער
אַ זאַסיק אַ געזונטער,
איז זיי, איך שנײַד גאַנץ מונטער —
פֿרײַ אין גאָטעס װעלט…

פֿון רײַכן
װער קען זיך צו מיר גלײַכן?
װער לעבט רויִק, גליקלעך
װי איך, פּויער אין פֿעלד?
גיט נאָר גאָט דעם רעגן,
פֿיל איך גליק און זעגן,
איך פֿיר שוין סנאָפּעס־װעגן,
חיונה פֿאַר דער װעלט.
איך טו לײַט ערנערן,
מאַרקלײַט און שפּײַכלערן,
שיפֿערס, קאָמיסיאָנערן —
און כּשר איז מײַן געלט…

[…]

בענטשן
זאָל נאָר גאָט די מענטשן,
װעלכע שטיצן ציון,
צוריק דאָס לאַנד באַנײַט!
בענטש נאָר, גאָט, די ריצער,
די קאָלאָניען־באַשיצער,
די אַרבעטער־שטיצער —
די זרבבֿלס פֿון דער צײַט.
װען פֿון די קאָלאָניען
װעט װערן מיליאָנען,
װעט ציון ערשט דערמאָנען
אָט דיזע גרויסע לײַט!


 פרטים נוספים


נוסח חנה וייס   העתקת מילות השיר

 



בַּמָּה חָרַשְׁתִּי
כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי
במה חרשתי
כל אושרי ירשתי




 פרטים נוספים

הקלטת שדה
ביצוע:

 

זמרשת, משתתפי האירוע 
הובלת שירה: נגה אשד
גיטרה: נגה אשד
מנדולינה: עליזה נגר
שנת הקלטה: 2007
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

הוקלט במכשיר הקלטה ביתי באירוע זמרשת מס' 1, שהתקיים במועצה מקומית אזור, ב-9 בנובמבר 2007.

 


על השיר

צונזר הקדיש את השיר לאנשי המושבות: "אשר יושר בפי איכרי הארץ הקדושה". במקומות שונים נכתב כי השיר הוקדש לביל"ויים, אולם כנראה שמדובר בבלבול שנעשה עם "שיבת ציון" (ר' שם דברי אליהו הכהן).

קראו על השיר בתרגום זה בהרחבה במאמרו של אליהו הכהן "שירי הזמר העבריים של אליקום צונזר: 'בְּמַחֲרַשְׁתִּי כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי' (ב)" בבלוג של דוד אסף "עונג שבת", 25.5.2018. אליהו מביא שם גם את הפרסום הראשון של התרגום, מתוך שירונו של מנשה מאירוביץ "שירי עם ציון" (1895). המילים שבו ונדפסו ב"לוח ארץ ישראל לשנת תרס"א" (יצא לאור בשנת תר"ס 1900), עמ' 19 - 21 בחלק הספרותי (עמ' 55 - 56 בקובץ הסרוק). לאחר מילות השיר כתוב שם: "את השירה הזאת ועוד שירי ציון ידועים שרו כל העולים בהתפעלות נמרצה עד בואם הקרוב להמושבה [פתח תקווה]".

מספרת יעל סגל:

בספר "הנדיב הלא ידוע" (גרשון גרא, הוצאת מודן) מסופר על יצחק לייב גולדברג, איש רב פעלים, ממייסדי אגודת "אוהבי ציון" בווילנה. בביתו התקיימו הפגישות של אוהבי ציון, בהן השתתף אליקום צונזער, ועל שולחן הדיונים שם חיבר צונזר את השירים "מה זאת עיני תראינה" [לפי גרסה אחרת נכתב לביל"ויים ב-1882 - ראו שם] ו"המחרשה", הידוע במילותיו הפותחות "במחרשתי". אנשי המושבות העדיפו את הגרסה של בר-נש (נוח שפירא), וזו הגרסה שהושרה לכבודו של גולדברג, כשביקר ברחובות ב-1895, על פי גרא.

כמו כן, לפי דבריו של גרא, צונזר ביקש וקיבל את רשות "אוהבי ציון" לשיר את השיר בכל פעם שהיה כינוס חשוב.אגב, צונזר מעולם לא עלה לארץ ישראל; הוא היגר לארה"ב ונפטר שם ב-1913.

עוד על השיר:


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

מילים ותווים  

מקור: "Blau-Weiss Liederbuch", Judischer Verlag, Berlin, 1918, עמוד 67-68






תווים  

מקור: "ספר המועדים. כרך ח: ימי מועד וזיכרון", דביר, תשט"ז, עמוד יג




תווים  


תיווי: הלל אילת
תגיות




עדכון אחרון: 06.09.2024 17:16:47


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: