מילים: אליקום צונזר
תרגום/נוסח עברי: נח שפירא
לחן: אליקום צונזר
כתיבה: 1888

בְּמַחֲרַשְׁתִּי כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי אֶרְאֶה חַיִּים טוֹבִים וְלֹא אֶחְסַר מַה בָּהּ; וּבְקוּמִי מִשְּׁנָתִי לֹא תָּבוֹא דַּאֲגָתִי לְבַקֵּשׁ אֶת מִחְיָתִי עַל צָרְכֵי יוֹם הַבָּא. לַחֹרֶף מוּכָן כְּבָר, הָאָסָם מָלֵא בָּר, קָצְרוּ יָדַי וְלֹא זָר, עַל אֶרֶץ רַבָּה. בְּעֹשֶׁר מִי יִחְיֶה בְּיֹשֶׁר חַיֵּי שַׁלְוַת הַשְׁקֵט כָּמוֹנִי – הָאִכָּר? בְּתֵת יָהּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, מָלֵאתִי הַצְלָחָה, אֲלֻמּוֹתַי אוֹלִיכָה לְהַחֲיוֹת עוֹלָם בַּבָּר: כַּסּוֹחֵר, כֶּחָרָשׁ, כַּמַּלָּח, כַּפָּרָשׁ, יַחְדָּו עָשִׁיר וָרָשׁ – וְכַסְפִּי יָשָׁר. במחרשתי כל אושרי ירשתי אראה חיים טובים ולא אחסר מה בה; ובקומי משנתי לא תבוא דאגתי לבקש את מחייתי על צורכי יום הבא. לחורף מוכן כבר, האסם מלא בר, קצרו ידיי ולא זר, על ארץ רבה. בעושר מי יחיה ביושר חיי שלות השקט כמוני – האיכר? בתת יה גשמי ברכה, מלאתי הצלחה, אלומותיי אוליכה להחיות עולם בבר: כסוחר, כחרש, כמלח, כפרש, יחדיו עשיר ורש – וכספי ישר. עברית Кириллица Latin  פרטים נוספים מקור: "ספר השירים - קובץ ראשון; לגני ילדים, לבתי-ספר עממיים ותיכונים", ילקוט, ברלין, תרע"ב 1912 , עמוד 67

גרסת "כינור ציון"

א. בְּמַחֲרַשְׁתִּי כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי, אֶרְאֶה חַיִּים טוֹבִים וְלֹא אֶחְסַר מָה, בָּהּ. וּבְקוּמִי מִשְּׁנָתִי לֹא תָבֹא דַאֲגָתִי לְבַקֵּשׁ אֶת מִחְיָתִי עַל צָרְכֵי יוֹם הַבָּא. לַחֹרֶף מוּכָן כְּבָר הָאֹסֶם מָלֵא בָר, קָצְרוּ יָדַי וְלֹא זָר פֹּה עַל אֶרֶץ רַבָּה, ב. בָּעֹשֶׁר מִי יִחְיֶה בְיֹשֶׁר חַיֵּי שַׁלְוַת הַשְׁקֵט כָּמֹנִי – הָאִכָּר? בְּתֵת יָהּ גִּשְׁמֵי בְרָכָה, מָלֵאתִי הַצְלָחָה אֲלֻמּוֹתַי אוֹלִיכָה לְהַחֲיוֹת עוֹלָם בַּבָּר. כַּסּוֹחֵר כֶּחָרָשׁ, כַּמַּלָּח, כַּפָּרָשׁ, יַחַד עָשִׁיר וָרָשׁ וְכַסְפִּי נָקִי וְיָשָׁר. ג. עַל הָרוֹכֵל לְהַאֲמִין לְכָל נוֹכֵל, לְהִתְחָרוֹת, לְהִשְׂתַּכֵּר כִּי אִם עַל לֶחֶם צַר. מִתַּשְׁלוּמֵי פֵרָעוֹן הוּא מֻכֶּה בְשִׁגָּעוֹן וְסוֹפוֹ עוֹד לְדֵרָאוֹן כִּי יֹאכַל גַּם חֵיל זָר. אֲנִי רָחוֹק מִקְּרוֹבוֹת מֵעֲרֹךְ סִפְרֵי-חוֹבוֹת, מִתַּשְׁלוּמֵי טוֹבוֹת – הֲלֹא יָדַי עוֹשׂוֹת בָּר. ד. בַּעַל מַרְזֵחַ יִשָּׂא מִכָּל קֵרֵחַ, מִכָּל שׁוֹתֶה שִׁכּוֹר כַּעַס וּמַכְאוֹבִים. וְאַחַר תַּשְׁלוּמֵי מַס וּלְשַׂר הַמַּשְׁקִים פְּרָס לוּ רַק גֵּרָה אַחַת תִּשָּׁאֵר מֵהַסּוֹבְאִים. אֲנִי מִכָּל זֶה חָפְשִׁי, מַס לֹא תֵדַע נַפְשִׁי, קִמְחִי, צַמְרִי, דִּבְשִׁי – לִי הֵם כָּל הַטּוֹבִים. ה. לְמַזָּלִי, אִם עוֹד יֶלֶד בָּא לִי יִרְוַח לִי עוֹד יוֹתֵר וְאֶקְנֶה עוֹד נַחֲלָה. בָּעִיר כִּי יִרְבּוּ בָנִים הֵם לְהוֹרָם כַּאֲבָנִים, וְכִי יִגְדְּלוּ בַשָּׁנִים יוֹסִיפוּ לוֹ מַחֲלָה.– אַךְ לִי הֵם נוֹלָדִים לַעֲבֹד כַּעֲבָדִים, וְכָל אַחַד הַיְּלָדִים לְרַוְחָתִי בָּא, אַךְ לָהּ. ו. מִמּוֹתָרוֹת אֵין לִי כָל צָרוֹת כִּלְשֹׁכְנֵי עִיר וָעִיר בְּעֵמֶק הַבָּכָא. שְׂמִיכָתִי זֹאת הַבִּיטָה תִּצְלַח לִי לִשְׁמִטָּה וּלְפִי זֹאת הַשִּׁטָּה תְּחִי כָּל הַמִּשְׁפָּחָה. הַתַּרְנְגוֹל מְקִימִי שֶׁמֶשׁ מוֹרֵה יוֹמִי, וְהַמַּגָּל מְרִימִי עַל בָּמֳתֵי הַצְלָחָה. ז. רַעֲיָתִי עוֹמֶדֶת לְעֶזְרָתִי בְּלִי שְׁפָחוֹת זוֹלֵלוֹת הִיא גְבֶרֶת מְאֹד נַעֲלָה! לֹא תִּתְאַו לִרְדִידִים, לִצְעָדוֹת* וְלִצְמִידִים, לָשׂוּחַ עִם יְדִידִים.– בֶּטַח בָּהּ לֵב בַּעֲלָהּ! בְּבֵיתִי מִתְעַסֶּקֶת, לְבָנַי הִיא מֵינֶקֶת, וְהִיא בְּרִיאָה מוּצֶקֶת וְרַק שִׂמְחָה וְצַהֲלָה! ח. אֶת בִּתִּי הֵן טוֹב לִי תִּתִּי, לְאִישׁ עוֹבֵד יָשָׁר בְּלִי מֹהַר וְנָדָן. בָּעִיר, רְאוּ, הַכַּלּוֹת: כָּל הוֹן הוֹרָן מְבַלּוֹת וּמִבַּיִת שׁוֹאֲלוֹת כָּל-אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדָן. לִבְנוֹתַי אֶמְצָא חִישׁ בִּמְקוֹם מוֹשָׁבִי אִישׁ וְנָדָן עֵז עִם תַּיִשׁ,– אֹשֶׁר נִצְחִי בַעֲדָן! ט. וְעַל כָּכָה יְהִי זִכְרָם לִבְרָכָה – כָּל-הַשָּׁבִים לְצִיּוֹן וַהֲרִיסוֹתֶיהָ בּוֹנִים, גַּם בְּרָכָה, אֱלֹהֵינוּ אֶת תּוֹמְכֵי פֹעֲלֵנוּ וְעוֹזְרֵי מוֹשְׁבוֹתֵינוּ "זְרֻבָּבֶלִים הָאַחֲרוֹנִים"! וְכַאֲשֶׁר הַמּוֹשָׁבוֹת תַּעֲלֶינֶה לִרְבָבוֹת, יַכִּירוּ הַלְבָבוֹת אֶת אֵלֶּה הַגְּאוֹנִים. א במחרשתי כל אשרי ירשתי אראה חיים טובים ולא אחסר מה בה ובקומי משנתי לא תבוא דאגתי לבקש את מחייתי על צרכי יום הבא לחורף מוכן כבר האוסם מלא בר קצרו ידי ולא זר פה על ארץ רבה ב בעושר מי יחיה ביושר חיי שלות השקט כמוני האיכר בתת יה גשמי ברכה מלאתי הצלחה אלומותי אוליכה להחיות עולם בבר כסוחר כחרש כמלח כפרש יחד עשיר ורש וכספי נקי וישר ג על הרוכל להאמין לכל נוכל להתחרות להשתכר כי אם על לחם צר מתשלומי פרעון הוא מוכה בשיגעון וסופו עוד לדראון כי יאכל גם חיל זר אני רחוק מקרובות מערוך ספרי חובות מתשלומי טובות הלוא ידי עושות בר ד בעל מרזח יישא מיכל קרח מכל שותה שיכור כעס ומכאובים ואחר תשלומי מס ולשר המשקים פרס לו רק גרה אחת תישאר מהסובאים אני מיכל זה חפשי מס לא תדע נפשי קמחי צמרי דבשי לי הם כל הטובים ה למזלי אם עוד ילד בא לי ירווח לי עוד יותר ואקנה עוד נחלה בעיר כי ירבו בנים הם להורם כאבנים וכי יגדלו בשנים יוסיפו לו מחלה אך לי הם נולדים לעבוד כעבדים וכל אחד הילדים לרווחתי בא אך לה ו ממותרות אין לי כל צרות כלשוכני עיר ועיר בעמק הבכא שמיכתי זאת הביטה תצלח לי לשמיטה ולפי זאת השיטה תחי כל המשפחה התרנגול מקימי שמש מורה יומי והמגל מרימי על במותי הצלחה ז רעייתי עומדת לעזרתי בלי שפחות זוללות היא גברת מאוד נעלה לא תתאו לרדידים לצעדות* ולצמידים לשוח עם ידידים בטח בה לב בעלה בביתי מתעסקת לבני היא מינקת והיא בריאה מוצקת ורק שמחה וצהלה ח את ביתי הן טוב לי תיתי לאיש עובד ישר בלי מוהר ונדן בעיר ראו הכלות כל הון הורן מבלות ומביית שואלות כל אשר תמצא ידן לבנותיי אמצא חיש במקום מושבי איש ונדן עז עם תייש אושר נצחי בעדן ט ועל ככה יהי זכרם לברכה כל השבים לציון והריסותיה בונים גם ברכה אלוהינו את תומכי פועלנו ועוזרי מושבותינו זרובבלים האחרונים וכאשר המושבות תעלינה לרבבות יכירו הלבבות את אלה הגאונים עברית Кириллица Latin  פרטים נוספים מקור: "כינור ציון" על הגרסה: נוסח הטקסט זהה ב"שירי עם ציון" (1895) ולוח ארץ ישראל לשנת תרס"א (תר"ס 1900). *כנראה שהכוונה ל"אֶצְעָדוֹת" = תכשיטים. הגרסה הועתקה מ"כינור ציון" במדויק, לרבות סימני פיסוק וסימני ניקוד. כותרת השיר בשירון: הַמַּחֲרֶשֶׁת או הָאִּכָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (לשורר בנגון "די סאכע" של המחבר בזרגון)

יידיש

די סאָכע אין סאָכע ליגט די מזל־ברכה, דער וואַרער גליק פֿון לעבן, קיין זאַך מיר ניט פֿעלט! עס קומט דער פֿרימאָרגן, איך דאַרף ניט לײַען, באָרגן, דער מוח דאַרף ניט זאָרגן אויף טאָג־הוצאָות, געלט. ס'איז אָנגעגרייט אויף ווינטער אַ זאַסיק אַ געזונטער, איז זיי, איך שנײַד גאַנץ מונטער — פֿרײַ אין גאָטעס וועלט… פֿון רײַכן ווער קען זיך צו מיר גלײַכן? ווער לעבט רויִק, גליקלעך ווי איך, פּויער אין פֿעלד? גיט נאָר גאָט דעם רעגן, פֿיל איך גליק און זעגן, איך פֿיר שוין סנאָפּעס־וועגן, חיונה פֿאַר דער וועלט. איך טו לײַט ערנערן, מאַרקלײַט און שפּײַכלערן, שיפֿערס, קאָמיסיאָנערן — און כּשר איז מײַן געלט… […] בענטשן זאָל נאָר גאָט די מענטשן, וועלכע שטיצן ציון, צוריק דאָס לאַנד באַנײַט! בענטש נאָר, גאָט, די ריצער, די קאָלאָניען־באַשיצער, די אַרבעטער־שטיצער — די זרבבֿלס פֿון דער צײַט. ווען פֿון די קאָלאָניען וועט ווערן מיליאָנען, וועט ציון ערשט דערמאָנען אָט דיזע גרויסע לײַט! עברית Кириллица Latin  פרטים נוספים מקור: "אליקום צונזערס ווערק", יידישער וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט , 1964, עמוד 352 - 355 בכרך א

נוסח חנה וייס

בַּמָּה חָרַשְׁתִּי כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי במה חרשתי כל אושרי ירשתי עברית Кириллица Latin  פרטים נוספים על הגרסה:  לפי הקלטה בבית הספרים הלאומי

עיבוד: אלון אוחנה
שנת הקלטה: 2016
נכלל בתקליטור: מתיישבים ושרים

ביצוע: מקהלת קול-ישראל לנוער
ביצוע: חבורת רננים
ביצוע: האירוסים - זמרי בית אלפא
ביצוע: מקהלת קול ישראל
ביצוע: תלמידי המגמה למוסיקה בתיכון ברנקו וייס במזכרת בתיה
ביצוע: מקהלת חברת הנוער השומר הצעיר
ביצוע: מקהלת המיולה
ביצוע: מקהלת הפועלים תל-אביב
ביצוע: מקהלת קיבוץ איילת השחר
ביצוע: חבורת שהם

ביצוע: רות גורדון, יהודית דורון, ימימה טשרנוביץ' - אבידר, נחמה מיוחס (זילברשטיין)

ביצוע: משה חבצלת

ביצוע: צאצאי מייסדי רחובות
ביצוע: זמרשת, משתתפי האירוע
ביצוע: ילדי כפר-עציון
ביצוע: תזמורת הבריגדה הארטילרית השלושים של צבא הצאר