חֲלוֹם חָלַמְתִּי זֶה הַלֵּיל:
חַיָּל אֲנִי בְּיִשְׂרָאֵל.
לָבוּשׁ מַדִּים, טָעוּן רוֹבֶה,
אוֹת הַגְּבוּרָה עַל הֶחָזֶה.
שָׁלְחוּ אוֹתִי אֶל הַמִּשְׁלָט,
רָחוֹק אֵי-שָׁם לְיַד אֵילַת.
רָחוֹק אֵי-שָׁם, מֶרְחָב סָבִיב,
הַיָּם מַכְחִיל, הַחוֹל מַצְהִיב.
הֵנַפְתִּי אָז דִּגְלִי לָרוֹם.
הֱקִיצוֹתִי – זֶה חֲלוֹם...
הַדּוֹר הַזֶּה – נִפְלָא הַדּוֹר,
יוֹדֵעַ הוּא חֲלוֹם לִפְתֹּר.