סוכת אמתיים

סֻכַּת אַמָּתַיִם עֲשׂוּיָה לוּחוֹתַיִם בְּעֶצֶב בָּנִיתִי לִי פֹּה. סָכַכְתִּי בַּסְּכָךְ הָאֹהֶל הַשַּׁח וָאֵשֵׁב בַּלַּיְלָה לִי פֹּה. הַסַּעַר, הָרוּחַ וְכָל סֶדֶק יָפוּחַ נֵרִי יְכַבֶּה הָאֶחָד. יֵהוֹם לוֹ הַסַּעַר כְּחַיַּת הַיַּעַר וַאֲנִי אֵשֵׁב פֹּה בָּדָד. אִשְׁתִּי הַחִוֶּרֶת בַּפֶּתַח נִצֶּבֶת תַּבְשִׁיל לִי מַגֶּשֶׁת בַּיָּד, בְּרַעַד נִצֶּבֶת, שְׂפָתֶיהָ דּוֹבֶבֶת: סֻכָּה זוֹ תִּפֹּל עוֹד מְעַט. חִדְלִי מֵאִוֶּלֶת! רוּחֵךְ מַה נּוֹפֶלֶת? סֻכָּה זוֹ עָמוֹד תַּעֲמֹד! רוּחוֹת כְּבָר סָעָרוּ בְּיָמִים עָבָרוּ, וְהִיא עוֹדָהּ בַּל תִּמּוֹט!סוכת אמתיים עשויה לוחותיים בעצב בניתי לי פה. סככתי בסכך האוהל השח ואשב בלילה לי פה. הסער, הרוח וכל סדק יפוח נרי יכבה האחד. ייהום לו הסער כחיית היער ואני אשב פה בדד. אשתי החיוורת בפתח ניצבת תבשיל לי מגשת ביד, ברעד ניצבת שפתיה דובבת: סוכה זו תיפול עוד מעט. חדלי מאיוולת! רוחך מה נופלת? סוכה זו עמוד תעמוד! רוחות כבר סערו בימים עברו, והיא עודה בל תימוד!

את השיר למדה מרים (לא בגיל הגן) מפי הגננת אסתר דונדיקוב.

רוני שריג כותב על השיר ב"כל שבילי המשי" (הוצאת כנרת, 2001), עמ' 69: "גם כשלמדנו מפיה שירים עצובים היתה בהם הרכות של אמא, ואהבנו בהם כל מילה וכל תו".

מיכל גור-אריה כותבת ב"והגדת לבנך: על חגים ומועדים לישראל" (ספריית פועלים, תשמ"א), עמ' 41:

במאה הקודמת השווה משורר עברי את חיי הבדידות והסכנה של היהודים בגלות לישיבה בסוכה פרוצה לסערות ורוחות, וכך הוא שר: [מביאה שני בתים של נוסח השיר, עמ' 41 - 42].

תרגומים נוספים, שהותאמו ללחן אחר: סוכה פעוטונת; סוכה לי עשיתי. כמו כן אותר נוסח רחוק מעט יותר כנראה לפי אותו מקור: סוכתי. יואל אנגל חיבר לשיר היידי לחן משלו, והוא תורגם בשם "בסוכה".

זיהוי המחבר היידי לפי הרשום ב"זמר עם" שם מופיע התרגום "סוכה פעוטונת". ברישומיו של מאיר נוי יוחס המקור היידי לאברהם רייזין. 

ראו את השיר היידי בעיבוד ארנו נאדל לקול ופסנתר מגליון אוקטובר-נובמבר 1916 של הירחון Ost und West.

קראו על השיר וגרסאותיו ביידיש ובעברית בהרחבה בכתבה 'סֻכַּת אַמָּתַיִם, עֲשׂוּיָה לוּחוֹתַיִם': גלגוליו של שיר נשכח לסוכות מאת דוד אסף (11.10.2019) במסגרת הבלוג "עונג שבת".

צפו בתלמה אליגון שרה (באופן משובש) את תחילת השיר בריאיון ליואב קוטנר. היא מספרת שזה שיר שאביה אהב במיוחד, ולדבריה אליהו הכהן שלח לה את הטקסט המלא וסיפר לה שזה היה שיר של גדוד מגיני השפה העברית.