עֵת אֶזְכֹּר יָמִים עָבָרוּ מִתְמַלֵּא לִבִּי עֶרְגָּה חֲלוּצִים רָקְדוּ וְשָׁרוּ שָׁכְחוּ כָּל דְּאָגָה. אֵשׁ יוֹקֶדֶת בָּעֵינַיִם וּבַלֵּב הַדָּם סָעַר הִתְלַכְּדוּ בְּאוֹן יָדַיִם מֶרֶץ עַל גְּדוֹתָיו עָבַר. כָּל חַיֵּינוּ יָם סוֹעֵר הֵי, קְבוּצַת רוֹקְדִים עֲנִי לִי: יָה חַי לִילִי, מַה לִּי, מִי לִי? הָלְאָה, הָלְאָה נִתְגַּבֵּר! כָּל חַיֵּינוּ יָם סוֹעֵר! שָׁם בַּחוּץ נָשְׁבָה הָרוּחַ בַּפַּרְדֵּס הַתֵּן יִלֵּל עַל הָעֵץ נָם הַתַּפּוּחַ וְהַלַּיְלָה מָה אָפֵל אַךְ בִּפְנִים יָקְדָה הַהוֹרָה הוֹרָה, הוֹרָה שֶׁל פּוֹעֵל אַךְ אֶזְכֹּרָה, עוֹד אֶזְכֹּרָה: מִי אֲנַחְנוּ? יִשְׂרָאֵל! כָּל חַיֵּינוּ...עת אזכור ימים עברו מתמלא ליבי ערגה חלוצים רקדו ושרו שכחו כל דאגה אש יוקדת בעיניים ובלב הדם סער התלכדו באון ידיים מרץ על גדותיו עבר כל חיינו ים סוער, הי, קבוצת רוקדים עני לי: יחילילי, מה לי, מי לי? הלאה, הלאה נתגבר כל חיינו ים סוער! שם בחוץ נשבה הרוח, בפרדס התן יילל, על העץ נם התפוח והלילה מה אפל! אך בפנים יקדה ההורה, הורה, הורה של פועל! אך אזכורה, עוד אזכורה: מי אנחנו? יש – ר – אל! כל חיינו ים סוער...