לא לשווא חבר נפלת

בְּשַׁלַּח אַחֲרוֹן זִיוֶיהָ שֶׁמֶשׁ עֶרֶב, שֶׁמֶשׁ פָּז גְּדוּד בֵּיתָ"ר דּוּמָם פּוֹסֵעַ, אֶל פַּרְבָר קָטָן נִכְנָס. בְּיָגוֹן, בְּכֹבֶד נָעוּ שׁוּרוֹתָיו בִּדְמִי פַּרְבָר כִּי אֶל קֶבֶר הֵם נָשָׂאוּ אָח לַבְּרִית, חָבֵר יָקָר. וְלָאֵם הַרְחֵק בְּלִיטָא הַבְּשׂוֹרָה שָׁלְחוּ דּוּמָם: יַד אַחִים אֶת בְּנֵךְ הֵמִיתָה, יַד זָדוֹן צְמֵאָה לְדָם. "לֹא לַשָּׁוְא, חָבֵר, נָפַלְתָּ", נִשְׁבְּעוּ לוֹ אֱמוּנִים, "חֵי הַפֹּעַל שֶׁפָּעַלְתָּ; בּוֹא יָבוֹא יוֹם שִׁלּוּמִים!"בשלח אחרון זיוויה שמש ערב שמש פז גדוד ביתר דומם פוסע אל פרבר קטן נכנס ביגון בכובד נעו שורותיו בדמי פרבר כי אל קבר הם נשאו אח לברית חבר יקר ולאם הרחק בליטא הבשורה שלחו דומם יד אחים את בנך המיתה יד זדון צמאה לדם לא לשווא חבר נפלת נשבעו לו אמונים חי הפועל שפעלת בוא יבוא יום שילומים

תקציר הרקע לכתיבת השיר, מתוך מחקר שערך גרשון סתיו על השיר (פברואר 2012):

בקיץ 1939, גילו לוחמי האצ"ל, שני מחסני נשק, של ה"הגנה", שהוסתרו בפרדסי המושבה הרצליה. מיותר לציין כי לארגון מחתרתי, נשק שכזה הוא מצרך קיומי יקר ביותר. אנשי האצ"ל עטו על השלל והחרימו מספר רובים, רימונים ותחמושת שהוסתרו שם.

כשנה לאחר מכן, הבחינו אנשי ה"הגנה" בפריצה וערכו חיפושים אינטנסיביים בפרדסי הסביבה. [...] אנשי ה"הגנה" [...] חטפו את מחסנאי האצ"ל בהרצליה. תוך איומים ועינויים, חילצו מפיו את מיקומם של מחסני הנשק עליהם היה מופקד. כמות הנשק שנמצאה במחסנים הייתה מועטה ועל כן החליטו אנשי ה"הגנה" לחטוף גם את האחראי על מחסני הנשק של האצ"ל בכפר סבא הסמוכה. חקירתו אף היא הייתה מלווה באיומים ובעינויים. עקב כך נתגלו עוד מחסנים בסביבה, עליהם פשטו אנשי ה"הגנה" והחרימו נשק רב שהיה שם. שללם כלל שני מקלעים, 79 רובים ואלפי כדורים. [...]

ביום ה-18 באוגוסט 1940, פשטו עם שחר על הצריף של הפלוגה בהרצליה, כמאתיים מאנשי ה"הגנה", מצוידים באלות ובאגרופנים. הם התנפלו על אנשי הפלוגה שמספרם היה מועט וכילו את זעמם בכל הציוד שהיה במקום. הם הקיפו את הצריף, בודדו אותו ומנעו כל קשר חיצוני עם השוהים בו. הם הכו עד זוב דם את השוהים שם. רבים מחברי בית"ר נפצעו. שלומי אליהו, הצעיר, נפצע אנושות, הובהל לבית החולים ושם נקבע מותו. [...]

האירוע הקשה, הסעיר את רוחו של דב פרנקל ובשירו, "לא לשווא, חבר, נפלת", נתן ביטוי לרגשותיהם של חבריו בבית"ר. הוא כתב את השיר לפי לחן לא ידוע. אחיינו פרופ' דוד פרנקל סבור, כי דב אף כתב את הלחן לשיר זה. כידוע, דב פרנקל שכתב שירי בית"ר רבים, הלחין את "שיר ביתר".

השיר "לא לשווא, חבר, נפלת", עבר מפה לאוזן ונקלט בכל סניפי בית"ר בארץ ובעולם. השיר היה ללהיט והושר כמעט בכול התכנסות של בית"רים. מקהלות בתנועה שיבצו את השיר ברפרטואר שלהם והוא הושר בשני קולות.

לקריאת התחקיר המלא (קובץ doc).