בְּשַׁלַּח אַחֲרוֹן זִיוֶיהָ
שֶׁמֶשׁ עֶרֶב, שֶׁמֶשׁ פָּז
גְּדוּד בֵּיתָ"ר דּוּמָם פּוֹסֵעַ,
אֶל פַּרְבָר קָטָן נִכְנָס.
בְּיָגוֹן, בְּכֹבֶד נָעוּ
שׁוּרוֹתָיו בִּדְמִי פַּרְבָר
כִּי אֶל קֶבֶר הֵם נָשָׂאוּ
אָח לַבְּרִית, חָבֵר יָקָר.
וְלָאֵם הַרְחֵק בְּלִיטָא
הַבְּשׂוֹרָה שָׁלְחוּ דּוּמָם:
יַד אַחִים אֶת בְּנֵךְ הֵמִיתָה,
יַד זָדוֹן צְמֵאָה לְדָם.
"לֹא לַשָּׁוְא, חָבֵר, נָפַלְתָּ",
נִשְׁבְּעוּ לוֹ אֱמוּנִים,
"חֵי הַפֹּעַל שֶׁפָּעַלְתָּ;
בּוֹא יָבוֹא יוֹם שִׁלּוּמִים!"