מה לעשות

כַּמָּה רַע לִי בָּעוֹלָם – אוֹיָה אֲנָשִׁים טוֹבִים! לָמָּה זֶה כֻּלָּם כֻּלָּם בִּי כָּל כָּךְ מִתְאַהֲבִים? מַה לַּעֲשׂוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֲנִי יָפָה כָּזֹאת, שֶׁאֲנִי אַיֶּלֶת חֵן וּשְׁנִיָּה כָּמוֹנִי אֵין? יֵשׁ לִי גּוּף קַלִּיל קַלִּיל כִּי נוֹלַדְתִּי בַּגָּלִיל. יֵשׁ לִי רֶגֶל חֲמוּדָה כִּי גָּדַלְתִּי בִּיהוּדָה. מַה לַּעֲשׂוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֲנִי יָפָה כָּזֹאת, וּשְׁנִיָּה כָּמוֹנִי אֵין מִן הַיָּם עַד הַיַּרְדֵּן? לוּ הָיָה לִי פֶּה עָקוּם לֹא הָיָה חָסֵר לִי כְּלוּם. לוּ הָיָה לִי אַף גָּדוֹל עוֹד אֶפְשָׁר הָיָה לִסְבֹּל. מַה לַּעֲשׂוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֲנִי יָפָה כָּזֹאת, שֶׁאֲנִי כִּמְעַט נוֹחָה רַק בִּשְׁבִיל תַּעֲרוּכָה? כָּל הַבַּחוּרִים פָּשׁוּט לִי אוֹמְרִים – הִנֵּה נָמוּת! וְהַבַּחוּרוֹת אוֹמְרוֹת: אַתְּ עוֹשָׂה לָנוּ צָרוֹת! מַה לַּעֲשׂוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֲנִי יָפָה כָּזֹאת, שֶׁלִּבִּי, לַמְרוֹת הַכֹּל, לֶאֱהֹב אֵינוֹ יָכוֹל? אַךְ סוֹף סוֹף לַאֲסוֹנִי, הִסְתַּבַּכְתִּי גַּם אֲנִי: פַּעַם בָּאתִי לְכַרְכּוּר וּמָצָאתִי שָׁם בָּחוּר. מַה לַּעֲשׂוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֲנִי טִפְּשָׁה כָּזֹאת? רַק פָּגַשְׁתִּי בּוֹ וּכְבָר הִתְאַהַבְתִּי עַד צַוָּאר! הַבָּחוּר אָמַר לִי כָּך: גַּם אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ! אָז עָנִיתִי בְּקִצּוּר וְאָמַרְתִּי לַבָּחוּר: מַה לַּעֲשׂוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֲנִי יָפָה כָּזֹאת? גּוֹרָלִי גּוֹרָל מִסְכֵּן, בּוֹא מַהֵר וְנִתְחַתֵּן!כמה רע לי בעולם – אויה אנשים טובים! למה זה כולם כולם בי כל כך מתאהבים? מה לעשות מה לעשות שאני יפה כזאת, שאני איילת חן ושנייה כמוני אין? יש לי גוף קליל קליל כי נולדתי בגליל. יש לי רגל חמודה כי גדלתי ביהודה. מה לעשות, מה לעשות שאני יפה כזאת, ושנייה כמוני אין מן הים עד הירדן? לו היה לי פה עקום לא היה חסר לי כלום. לו היה לי אף גדול עוד אפשר היה לסבול. מה לעשות, מה לעשות שאני יפה כזאת, שאני כמעט נוחה רק בשביל תערוכה? כל הבחורים פשוט לי אומרים – הנה נמות! והבחורות אומרות: את עושה לנו צרות! מה לעשות, מה לעשות שאני יפה כזאת, שלבי, למרות הכול, לאהוב אינו יכול? אך סוף סוף לאסוני, הסתבכתי גם אני: פעם באתי לכרכור ומצאתי שם בחור. מה לעשות, מה לעשות שאני טיפשה כזאת? רק פגשתי בו וכבר התאהבתי עד צוואר! הבחור אמר לי כך: גם אני אוהב אותך! אז עניתי בקיצור ואמרתי לבחור: מה לעשות, מה לעשות שאני יפה כזאת? גורלי גורל מסכן, בוא מהר ונתחתן!

השיר נדפס לראשונה בעיתון "טורים", י"ג אדר תרצ"ד, 28.2.1934.

על פי אורי יעקובוביץ', אליהו הכהן כתב לו (בדוא"ל מתאריך 21.9.2012) שאת השיר חיבר אלתרמן לאהובתו עברייה שושני, ושאת הלחן לקח אלתרמן "מתקליט של שיר רוסי, שחור ושביר שנשחק מרוב שימוש עוד בראשית שנות השלושים". בהמשך ההתכתבות ציין הכהן כי הוא ניסה לאתר את התקליט אך ללא הצלחה, ומאוחר יותר הוסיף כי חנה בריק "שמעה את השיר בוקע מן התקליט ברוסית".

לחן השיר מיוחס בטעות במקומות שונים לעמנואל עמירן.

מוסיף אמנון שפירא:

מכתבו האחרון של אלתרמן לעבריה שושני נכתב ב-27 בדצמבר, דהיינו חודשיים לפני שפרסם ב"טורים" את "מה לעשות" וספק אם עדיין הציתה אש בלבו. מכל מקום עבריה שושני נולדה במושבה בית גן שבגליל התחתון ("כי נולדתי בגליל") ובגיל 11 עברה לירושלים ("כי גדלתי ביהודה").

ביצועים נוספים: 

• דרורה חבקין
• הקומקום והמטאטא
• שלומית אהרון (ביצוע מדובר למחצה)
• שוקולד מנטה מסטיק (מתוך "קונגרס הצחוק הציוני")
• קרימינל פרוג'קט (סרטון)
• שלישייה בהשתתפות ציפי שביט מתכנית הטלוויזיה "קרנבל בתל אביב 1930" (סרטון, תזמון 17:48)
• שיר ראשון במחרוזת הילדה הכי יפה בגן מתוך מותק של פסטיגל בממלכת הצעצועים

לפי דן לאור, אלתרמן: ביוגרפיה, עמ' 157, השיר בוצע בתוכנית של תיאטרון "תיבת נוח" בחיפה (הוקם ב1936).

עוד באותו לחן:

• "יחפים".
• "שיר ג'בתא" 

על התקליט "הקוקו והסרפאן" מתחילת שנות השבעים יוחס הלחן בשוגג לעמנואל עמירן. עם זאת, בידיעה בעיתון "הבוקר" מיום 30.1.1941 מתועד פירוט תכנית רדיו בה שרה פרידה לוריה "שירי זמרה עבריים" ובהם: "מה לעשות (אלטרמן, פוגאצ'וב)". אפשר שמדובר בטעות בעלמא (כי השירים הקודמים בתכנית היו בלחני פוגאצ'וב [לימים עמירן], או שעמירן הלחין לחן נוסף לשיר, או שמדובר בשיר אחר באותו שם.

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 24 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 5