בַּיִת קָט עוֹמֵד בָּרְחוֹב, וְכֻלּוֹ שַׁלְוָה וּדְמִי בַּעֲלִיַּת הַגַּג שָׁם גָּרָה רֵיזְל הַיְּקָרָה שֶׁלִּי מִדֵּי עֶרֶב אֵחָפֵזָה אֶל בֵּיִת חֶמְדָּתִי וּבְקוֹל אֶשְׁרֹק לָהּ: "רֵיזְל, רְדִי, רְדִי, רְדִי". הָאֶשְׁנָב נִפְתָּח מִיָּד, מִישֶׁהוּ רוֹמֵז אֵלַי וּבִדְמִי הָרְחוֹב בּוֹקֵעַ צְלִיל קוֹלָהּ שֶׁל רֵיזְלֶע: "חֲבִיבִי, חַכֵּה עוֹד רֶגַע, אֶתְפַּנֶּה מִיָּד עוֹד מְעַט אֵרֵד לְמַטָּה, חַד תְּרֵי תְּלַת". אֲטַיֵּל עַלִּיז, אָשִׁיר, אֲפַצַּח לִי גַּרְגִּירִים וּפִתְאוֹם אֶשְׁמַע צְעָדֶיהָ עַל דְּרָגוֹת מִדַּרְדְּרִים אַךְ יָרְדָה מֵעַל, חִבַּקְתִּי אֶת גּוּפָהּ הָרַךְ בְּרֹאשָׁהּ דּוּמָם נָשַׁקְתִּי כָּךְ, כָּךְ, כָּךְ. "אֲבַקֶּשְׁךָ, דּוּדְ'לֶע, אַל תִּקְרָא לִי בִּשְׁרִיקָה "שׁוּב יִשְׁרֹק", אִמִּי אוֹמֶרֶת בְּרֻגְזָה, הִיא אֲדוּקָה אֵין שְׁרִיקָה מִמִּנְהָגֵנוּ, זוֹ מִדָּה שֶׁל גּוֹי קְרָא פָּשׁוּט בִּלְשׁוֹן אִמֵּנוּ: בּוֹאִי, בּוֹאִי, בּוֹאִי". אֲטַיֵּל עַלִּיז, אָשִׁיר, אֲפַצַּח לִי גַּרְגִּירִים עוֹד אֶשְׁמַע צַעֲדֵי רַגְלֶיהָ עַל דְּרָגוֹת מִדַּרְדְּרִים שׁוּב עָטוּף דְּמָמָה הַבַּיִת וְהָרְחוֹב מַחְרִישׁ בַּחֲלוֹם בַּקְּרִינִי, רֵיזְל, חִישׁ, חִישׁ, חִישׁ!בית קט עומד ברחוב וכולו שלווה ודמי בעלית הגג שם גרה רייזל היקרה שלי מדי ערב אחפזה אל בית חמדתי ובקול אשרוק לה: "רייזל, רדי, רדי, רדי" האשנב נפתח מיד, מישהו רומז אלי ובדמי הרחוב בוקע צליל קולה של רייזלע: "חביבי חכה עוד רגע אתפנה מיד עוד מעט ארד למטה, חד תרי תלת" אטייל עליז אשיר אפצח לי גרגרים ופתאום אשמע צעדיה על דרגות מדרדרים אך ירדה מעל חיבקתי את גופה הרך בראשה דומם נשקתי כך, כך, כך "אבקשך, דוד'ל, אל תקרא לי בשריקה "שוב ישרוק" אמי אומרת, ברוגזה היא אדוקה אין שריקה ממנהגנו זו מידה של גוי קרא פשוט בלשון אמנו בואי, בואי , בואי" אטייל עליז אשיר אפצח לי גרגרים עוד אשמע צעדי רגליה על דרגות מדרדרים שוב עטוף דממה הבית והרחוב מחריש בחלום בקריני, רייזל, חיש, חיש, חיש