המילים
סֻכָּה פְּעוּטֹנֶת
בָּנִיתִי, קְטַנְטֹנֶת
צֶבֶר-קְרָשִׁים קַל וְדַק
סִכּוֹתֶיהָ מֵעַל
מְעַט סְכָךְ מְדֻלְדָּל
אֵשֵׁב בָּהּ בְּנוֹחַ בְּלֵיל-חַג.
בָּצַעְתִּי הַפַּת.
חִוֶּרֶת כְּבַד
בָּאָה בִּתִּי הָרַכָּה
הִיא נִצְּבָה דּוּמִיָּה
וְעֵינָהּ בּוֹכִיָּה:
רוּחוֹת מִתְנַכְּלִים לַסֻּכָּה!
מַה לָּךְ נוֹאַלְתְּ?
וּמַה הִתְחַלְחַלְתְּ?
יְהִי לְבָבֵךְ שַׁאֲנָן!
עוֹד דּוֹרוֹת יִתְחוֹלְלוּ
עוֹד סוּפוֹת יִשְׁתּוֹלְלוּ
סֻכָּה זוֹ עוֹמֶדֶת אֵיתָן!