שיבת ציון

מַה זֹּאת עֵינַי תִּרְאֶינָה! כַּיּוֹנִים תְּעוּפֶינָה, יוֹסֵף וּבִנְיָמִין, עַל דַּלְתוֹתַי שׁוֹקְדִים; רָאִיתִי אֶת לֹא פִלַּלְתִּי, בָּנַי אֲשֶׁר גִּדַּלְתִּי, מַחְמַדַּי, יַקִּירַי, אֶת אִמָּם פּוֹקְדִים. חָלְפוּ שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, נוֹאַשְׁתִּי כְּבָר מֵחַיִּים, וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, בָּנַי יְצָאוּנִי; סַפְּרוּ לִי הַתְּלָאָה, בַּגּוֹלָה אֶתְכֶם מָצָאָה, וּשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בֵּית יְהוּדָה, הֲלֹא תּוֹדִיעוּנִי. אַ יַ יַ יַ... אוֹיְבַי לִי יִלְעָגוּ, כִּי שָׁבֵי גּוֹלָה שָׁגוּ: "הֲמֵאֵלֶּה מְתֵי מִסְפָּר עֶדְנָה תִּהְיֶה לִי? "הַהֵם יִבְנוּ נֶהֱרָסוֹת? יְשַׁכְלְלוּ הַשָּׁתוֹת, יָרִימוּ קֶרֶן יִשְׁעִי, הוֹדִי וְחֵילִי?" שׁוֹבְנָה שְׁנוֹת קְדוּמִים, שַׁבְתִּי לִימֵי עֲלוּמִים, הָלְאָה, הָלְאָה, בִּגְדֵי אֶבְלִי! הָבוּ מַכְלֻלִי! נִמְלָא כָּל אַרְמוֹנִי, הֶאָח! מַה רַב שְׂשׂוֹנִי! בָּנַי, בָּנַי בְּגִיל וּתְרוּעָה, שָׁבוּ לִגְבוּלִי! אַ יַ יַ יַ... מַה זֹּאת עֵינַי תִּרְאֶינָה! כַּיּוֹנִים תְּעוּפֶינָה, יוֹסֵף וּבִנְיָמִין, עַל דַּלְתוֹתַי שׁוֹקְדִים; רָאִיתִי אֶת לֹא פִלַּלְתִּי, בָּנַי אֲשֶׁר גִּדַּלְתִּי, מַחְמַדַּי, יַקִּירַי, אֶת אִמָּם פּוֹקְדִים. שׁוֹבְנָה שְׁנוֹת קְדוּמִים, שַׁבְתִּי לִימֵי עֲלוּמִים, הָלְאָה, הָלְאָה, בִּגְדֵי אֶבְלִי! הָבוּ מַכְלֻלִי! נִמְלָא כָּל אַרְמוֹנִי, הֶאָח! מַה רַב שְׂשׂוֹנִי! בָּנַי, בָּנַי בְּגִיל וּתְרוּעָה, שָׁבוּ לִגְבוּלִי! בָּנַי, בָּנַי בְּגִיל וּתְרוּעָה, שָׁבוּ לִגְבוּלִי! אַ יַ יַ יַ...מה זאת עיני תראינה, כיונים תעופינה יוסף ובנימין על דלתותי שוקדים. ראיתי את לא פיללתי, בני אשר גידלתי מחמדי, יקירי, את אמם פוקדים. חלפו שנות אלפיים, נואשתי כבר מחיים ואני שכולה וגלמודה בני יצאוני. ספרו לי התלאה בגולה אתכם מצאה, שלום אחיכם בית יהודה הלא תודיעוני. אי, אי… אויבי לי ילעגו, כי שבי גולה שגו. המאלה מתי מספר עדנה תהיה לי? ההם יבנו נהרסות? ישכללו השתות, ירימו קרן ישעי, הודי וחילי? שובנה שנות קדומים, שבתי לימי עלומים הלאה, הלאה בגדי אבלי! הבו מכלולי! נמלא כל ארמוני, האח! מה רב ששוני! בני, בני בגיל ותרועה שבו לגבולי. אי, אי… מה זאת עיני תראינה, כיונים תעופינה יוסף ובנימין על דלתותי שוקדים. ראיתי את לא פיללתי, בני אשר גידלתי מחמדי, יקירי, את אמם פוקדים. שובנה שנות קדומים, שבתי לימי עלומים הלאה, הלאה בגדי אבלי! הבו מכלולי! נמלא כל ארמוני, האח! מה רב ששוני! בני, בני בגיל ותרועה שבו לגבולי. אי, אי…

ביצועים נוספים (וידיאו):

• חבורת רננים מתוך "שרתי לך ארצי"
• חבורת נתיב הזמר 

---

לפי "אליקום צונזער ווערק" (ניו יורק 1964) כרך 2 עמ' 734: נכתב עם כותרת-משנה ["אונטרקאפל"] "בימי זרובבל ועזרא". שם גם מובא השיר ביידיש ובעברית, עם תארוך ליידיש "צען 1888", כאשר "צען" - על פי אליהו הכהן - זהו קיצור שם של שירון של צונזר "צען יידישע פאלקעס לידער" (10 שירי עם יהודיים). ואולם היידיש נכתבה עוד קודם - ר' בהמשך.

מספר אליהו הכהן בתכנית הרדיו "נתיב הזמר" (תכנית א'):

השיר הזה יש לו שליחות מיוחדת במינה. אנחנו יכולים לומר שהשיר הזה פותח את תקופת שיבת ציון בארץ ישראל. הוא נכתב בכלל לחבורה של ביל"ויים שעברה ליד ביתו של צונזר במינסק ואמרה לו: "אנחנו עולים לארץ-ישראל ארבעה איש. תן לנו שיר שיהיה לנו מה לשיר בארץ הזאת!"

הוא ישב וכתב, כשהמוטו הוא "שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו ובאו לך". מתי? ב-1882! תקופה שהיום במבט רטרוספקטיבי אנחנו יודעים שמתחילה בו העלייה הראשונה. איך הוא יכול היה לדעת אז שהשנה הזאת היא התחלה? והוא מביא בבתים הנוספים את האופוזיציה האומרת "חבורה של ביל"ויים הולכים לארץ-ישראל ואתה עושה מזה שיבת ציון?", והוא משיב ואומר שגם נהר גדול מתחיל בפלגים קטנים שנאספים זה לזה, וזה מה שיקרה. וזה מה שקרה.

השיר הזה התפשט בארץ, אבל לא היו אז אותם אמצעי הקלטה שיש כיום. ושירים אחרים שכתב צונזר, כמו "במחרשתי", התפשטו הרבה יותר.

מוסיף אליהו הכהן במענה לזֶמֶרֶשֶׁת (ינואר 2015):

השיר היידי ראה אור לראשונה בדפוס בשנת תרמ"ז 1886/7.

ותיקי הוותיקים בקרב הבילויים טענו שהשיר נכתב עוד בשנת 1882, וכך גם ציטטתי בהרצאותיי, אך זו הייתה עדות שמיעה ולא אסמכתא מוכחת. נדמה לי שכשאכתוב את סיפור השיר, אבחר לקבוע את מועד חיבורו לתחום השנים 1882-4.

בדרך כלל צונזר כתב את הגרסה העברית ואת הגרסה היידית זו בסמוך לזו, כך לפחות לגבי "השושנה". אך תחילה תמיד התפרסמה הגרסה היידית, שכן העם היה ברובו דובר ידייש.

הגרסה העברית של "שיבת ציון" פורסמה לראשונה בשנת 1901. אך יש לזכור ששנת הפרסום איננה שנת החיבור.

עדות על כך שצונזר תרגם את השיר לעברית לכל המאוחר בשנת 1888 איתר מיכה כרמון בעיתון "המליץ", 29.10.1888 (תאריך יוליאני 17.10.1888), במדור "מעשים בכל יום" עמ' 2 [במקור בכתיב חסר]:

קאוונא [=קובנה], ח"י חשוון: המשורר הלאומי בשפה המדוברת . . . אליקום צונזער . . . בא לעירנו להשמיע שיריו ומנגינותיו. ביום א', ט' חשוון [תרמ"ט, 14.10.1888] בערב השמיע המשורר על במת התיאטרון אחדים משיריו הטובים [נזכרות כותרות אחדות] . . . בליל יום החמישי [י"ג חשוון תרמ"ט, 18.10.1888] [ה]שמיע שנית . . . בפעם הזאת שר את השירים [שוב נזכרות כותרות]. אח"כ נשמעו קולות מכל עברים : "שיבת ציון"! המשורר נעתר לבקשת הנאספים וישר את השיר בשפה המדוברת [=יידיש] ובשפת עבר צחה, אשר העתיק [=תרגם] בעצמו . . . השיר "שיבת ציון" נתן עדן, עונג ושמחה בליבות השומעים העברים, באשר נאמר בשפת עבר [ומכאן ששאר השירים היו ביידיש, אף כי מקצת השמות המוזכרים רשומים בעברית. זמרשת].

מקור: "ספר השירים - קובץ ראשון; לגני ילדים, לבתי-ספר עממיים ותיכונים מהדורה ראשונה", ילקוט, ברלין, תרע"ב 1912, עמוד 71

מבוסס על: "ספר השירים - קובץ ראשון; לגני ילדים, לבתי-ספר עממיים ותיכונים מהדורה ראשונה", ילקוט, ברלין, תרע"ב 1912, עמוד 71