נוּמָה, פֶּרַח, בְּנִי מַחְמַדִּי עַרְשָׂךְ כִּי אָנִיעַ. מֵחַיֶּיךָ הָעֲתִידִים שִׂיחוֹת לָךְ אַבִּיעַ. רֵאשִׁית אַגִּיד לָךְ, מַחְמַדִּי: עִבְרִי כִּי הִנֶּךָ, שִׁמְךָ יָעִיד לָךְ יִשְׂרָאֵל, גֶּזַע מַחְצַבְתֶּךָ. תָּמִיד תִּזְכֹּר כִּי עוֹד לָנוּ אֶרֶץ בַּמֶּרְחַקִּים, כִּי אֵלֶיהָ כָּל אִישׁ עִבְרִי יֶעֱרַג מִמַּעֲמַקִּים. שָׁמָּה תִּהְיֶה מַה שֶּׁתֶּהִי, אֵדַע כִּי תָּנוּחַ, כּוֹרֵם, יוֹגֵב, רוֹעֶה, אִכָּר, אַךְ לֹא רוֹעֵה-רוּחַ! אַדִּיר חֶפְצִי כִּי אֶת עַמְּךָ תֹּאהַב אָז כָּמוֹנִי אִם רַק תֹּאהַב, אָז יָדַעְתִּי: תָּבִין אֶת הֶגְיוֹנִי. עוֹד לִי רַבּוֹת, בְּנִי מַחְמַדִּי, עַתָּה לָךְ הַבִּיעַ, אַךְ יָרֵאתִי כִּי מְנוּחָתְךָ עַתָּה רַק אַפְרִיעַ. נומה, פרח, בני מחמדי ערשך כי אניע. מחייך העתידים שיחות לך אביע. ראשית אגיד לך, מחמדי: עברי כי הינך, שמך יעיד לך ישראל, גזע מחצבתך. תמיד תזכור כי עוד לנו ארץ במרחקים, כי אליה כל איש עברי יערג ממעמקים. שמה תהיה מה שתהי, אדע כי תנוח, כורם, יוגב, רועה, איכר, אך לא רועה-רוח! אדיר חפצי כי את עמך תאהב אז כמוני אם רק תאהב, אז ידעתי: תבין את הגיוני. עוד לי רבות, בני מחמדי, עתה לך הביע, אך יראתי כי מנוחתך עתה רק אפריע.