שֶׁקֶט – שֶׁקֶט – שֶׁקֶט – שֶׁקֶט...
הַחֲנֻכִּיָּה דּוֹלֶקֶת,
וּבַחֶדֶר בְּלִי שָׁאוֹן
מִסְתּוֹבֵב לוֹ הַסְּבִיבוֹן.
מִסְתּוֹבֵב וְלֹא עָיֵף,
אַךְ לְפֶתַע הוּא יוֹשֵׁב.
– אֲנִי רָעֵב! – יִקְרָא בְּקוֹל –
בְּבַקָּשָׁה, תְּנוּ לֶאֱכֹל!
לֹא דָּגִים וְלֹא מַצָּה
לֹא מָרָק וְלֹא קְצִיצָה
לְבִיבָה לִי מְתוּקָה
תְּנוּ לִכְבוֹד הַחֲנֻכָּה!
שקט – שקט – שקט – שקט...
החנוכיה דולקת,
ובחדר בלי שאון
מסתובב לו הסביבון.
מסתובב ולוא עיף,
אך לפתע הוא יושב.
– אני רעב! – יקרא בקול –
בבקשה, תנו לאכול!
לוא דגים ולוא מצה
לוא מרק ולוא קציצה
לביבה לי מתוקה
תנו לכבוד החנוכה!