המילים
הֵן לִבֵּנוּ נוֹשֵׂא שִׁיר תִּקְוָה וַחֲלוֹם
עַל עוֹלָם שֶׁל אָדָם בֶּן חֵרוּת.
שׁוּב נִשָּׂא זֶה הַצַּו, צַו הַדּוֹר הָאָדֹם,
הָרוֹצֶה בַּחַיִּים – גֵּא יָמוּת.
בְּאַרְצֵנוּ יָפָה וְנִרְחֶבֶת
כָּל אָדָם בָּהּ יוֹדֵעַ עַכְשָׁו:
אִם מָחָר הוּא הַקְּרָב, אִם מָחָר גַּח אוֹיֵב,
עוֹד הַיּוֹם לַמָּגֵן נִתְיַצַּב.
תֹּף יַרְעִים מִמֶּרְחָק, מֵרַעַד אֲדָמָה,
הָאוֹיֵב בִּגְבוּלֵנוּ נִצָּב.
הֵאָסְפוּ הָעַמִּים לְחוֹמָה אֲדֻמָּה,
בְּנֵי פַּטִּישׁ וְחֶרְמֵשׁ אֶלֵּי קְרָב.
בְּאַרְצֵנוּ...