עַל הַשֹּׁקֶת נֵשֶׁב אַט,
רֹאשׁ אֶל-כָּתֵף, יָד אֶל-יָד;
אָחוּד חִידוֹת לָךְ: מַדּוּעַ
רָץ הַכַּד אֶל-הַמַּבּוּעַ?
וּמַדּוּעַ, הַגֶּד-לִי,
יֵבְךְּ בִּדְמָמָה, יֵבְךְּ הַדְּלִי –
טִיף, טִיף, נִים – וְכֹה בְּלִי הֶרֶף
מִן-הָעֶרֶב עַד הָעֶרֶב.
וּמֵאַיִן בָּא הַכְּאֵב
כְּתוֹלַעַת אֶל הַלֵּב? –
הוֹי, הָאֱמֶת שָׁמְעָה אִמִּי,
כִּי לְבָבְךָ סָר מֵעִמִּי?
עָנָה דּוֹדִי וְאָמַר לִי:
שׂוֹנְאַי שֶׁקֶר עָנוּ בִּי!
וּבְעוֹד שָׁנָה, כָּעֵת חַיָּה,
אֶל הַחֻפָּה נֵלֵךְ, פְּתַיָּה!
יוֹם שֶׁל-קַיִץ יַבְהִיק אָז,
עַל רֹאשֵׁנוּ יִיצֶק פָּז,
וִיבָרְכוּנוּ מִן הַגְּדֵרוֹת
כַּפּוֹת עֵצִים טְעוּנֵי פֵּרוֹת.
אָח וָרֵעַ, דּוֹד וּשְׁאֵר,
קָהָל גָּדוֹל, אִישׁ וָנֵר,
וּכְלֵי זֶמֶר כָּל-הַמִּינִים
יוֹלִיכוּנוּ עִם שׁוּשְׁבִינִים.
וְהַחֻפָּה תַּעֲמֹד כָּאן:
בֵּין הַבְּאֵר וּבֵין הַגָּן;
אַתְּ תוֹשִׁיטִי לִי שָׁם דֹּרֶן:
אֶצְבַּע קְטַנָּה עִם צִפֹּרֶן.
וַאֲנִי לָךְ: "הֲרֵי אַתְּ
מְקֻדֶּשֶׁת לִי לָעַד" –
שׂוֹנְאַי יִהְיוּ שָׁם וְרָאוּ,
וּמִקִּנְאָה יִתְפַּקָּעוּ.