שיר הניקיון

יֵשׁ יָדִיד טוֹב לְכֻלָּנוּ נִקָּיוֹן הֵן זֶהוּ שְׁמוֹ הוּא תָּמִיד שׁוֹמֵר אוֹתָנוּ אָנוּ, אִם נִשְׁמֹר אוֹתוֹ. לֹא יִקְרַב אֵלֶיךָ נֶגַע אִם יָדֶיךָ נְקִיּוֹת. הַלִּכְלוּךְ מְקוֹר כָּל פֶּגַע שֹׁרֶשׁ כָּל הַמַּחֲלוֹת. יש ידיד טוב לכולנו ניקיון הן זהו שמו. הוא תמיד שומר אותנו, אנו, אם נשמור אותו. לא יקרב אליך נגע, אם ידיך נקיות. הלכלוך, מקור כל פגע שורש כל המחלות.

מספרת צפורה סמברג:

בשנת 1938 למדתי בבי"ס "השחר" שעמד בסוף רחוב גרוזנברג, ליד גימנסיה הרצליה ז"ל.
רופא בית הספר היה המשורר שאול טשרניחובסקי ומפעם לפעם ביקר בכיתות ובדק את רמת הניקיון של התלמידים. סיפרו לנו שהוא "משורר חשוב, כמו ביאליק".
באותם ימים התקיים אחת לשנה "שבוע הנקיון", שבמסגרתו למדנו את השיר הנ"ל. במשך כל אותו שבוע נסבו הלימודים - אולי רק בכיתות הנמוכות- על נושא הניקיון והבריאות, על הדרך הנכונה להברשת השיניים, על חשיבות הישיבה בגו זקוף ועוד כהנה וכהנה. ערכנו גם ביקור במכון פסטר, שפעל ממש מעבר לכביש. בסוף אותו שבוע היתה התכנסות של כל התלמידים והמורים.  פתחנו בהימנון לניקיון ואחריו דברו טשרניחובסקי ומנהל בית הספר. ההתכנסות הסתיימה שוב באותו שיר.

ביצוע נוסף: חבורת ילדים מתוך "מאה שירים ראשונים" חלק ב, תזמון 16:50.

מבוסס על: "אוטוביוגרפיה בשיר וזמר", כתר, 1990, 91