שירת הזמיר

תּוּגַת חֶרֶשׁ לַלֵּב חָדָרָה הֵד מִתּוֹךְ הַדְּמָמָה קוֹל הַזָּמִיר הָמָה מְלֵא גַּעְגּוּעִים וָרֹךְ בְּסִלְסוּלָיו. שִׁירָתוֹ תִּדְאֶה קַל חִישׁ, בֶּכִי יְגֻנַּב חָרִישׁ, תְּעוֹרֵר בַּלֵּב תּוּגָה שִׁירָתוֹ נוּגָה.תוגת חרש ללב חדרה הד מתוך הדממה קול הזמיר המה מלא געגועים ורוך בסלסוליו. שירתו תדאה קל חיש, בכי יגונב חריש, תעורר בלב תוגה שירתו נוגה.

וידיאו: ביצוע השיר בשפת המקור (גרמנית), וכקנון "הללויה",

ראו גם תרגום נוסף: קנון הזמיר. למוזיקה הותאם גם נוסח עברי שלישי: קנונים.

הלחן מיוחס במקורות שונים למוצרט, אך אין לאתרו בקרב הקנונים במהדורה הכוללת של יצירות מוצרט. במקומות אחרים מיוחס הלחן להיידן, אך גם לייחוס זה אין בסיס.

מקור: "Canons from Flanders and the Rest of the World in Many Languages", ללא שנה, 19