יום עובר וליל חומק

אֵיזֶה רוּחַ! רוּחַ סַעַר רַב תַּחַת יַד הָרוּחַ עֵץ יִכַּף פַּרְטִיזָנִים, פַּרְטִיזָנִים נֵס הָרִימוּ אֶל הַקְּרָב! יוֹם עוֹבֵר וְלֵיל חוֹמֵק הַשִּׁבֹּלֶת תִּשְׁתַּגְשֵׁג וּבִשְׂדוֹת יְבוּל אַרְצֵנוּ ‏עוֹד כֻּלָּנוּ נִתְחַבֵּק. עֶלֶם, עֶלֶם, יֵשׁ לְאָב זָקֵן נֶגֶד צַר הָאָב שׁוֹלֵחַ בֵּן הוּא יַחְזֹר כִּמְנַצֵּחַ עַל הָאָרֶץ הוּא יָגֵן. ‏ יוֹם עוֹבֵר... סְלַח נָא, סְלַח נָא, כֶּרֶם, גַּן, שָׂדֶה! עוֹד נָשׁוּבָה יַחַד, נִתְרָאֶה עוֹד נָנִיב אַדְמַת הָאָרֶץ פְּרִי וּפֶרַח עוֹד יִשְׂגֶּה. יוֹם עוֹבֵר... פּוּחָה, פּוּחָה, רוּחַ סַעַר רַב! תַּחַת יַד הָרוּחַ עֵץ יִכַּף. פַּרְטִיזָנִים, פַּרְטִיזָנִים, נֵס הָרִימוּ אֶל הַקְּרָב! יוֹם עוֹבֵר...‏איזה רוח! רוח סער רב, תחת יד הרוח עץ יכף. פרטיזנים, פרטיזנים, ‏נס הרימו אל הקרב! ‏יום עובר וליל חומק, השבולת תשתגשג ובשדות יבול ארצנו ‏עוד כולנו נתחבק. ‏עלם, עלם, יש לאב זקן, נגד צר האב שולח בן, הוא יחזור כמנצח על הארץ הוא יגן. ‏ יום עובר... ‏סלח נא, סלח נא, כרם, גן שדה! עוד נשובה יחד נתראה, ‏עוד תניב אדמת הארץ, ‏פרי ופרח עוד ישגה. ‏יום עובר...

השיר העברי הוא תרגום השיר הסובייטי День пройдет и ночь пройдет ("יום עובר וליל עובר"). למרות שטרם נמצאה הקלטה של השיר בשפת המקור, תוויו (ר' להלן) ומחבריו ידועים משירונים אחדים, למשל: "שירי המלחמה הפאטריוטית הגדולה", מהדורה 7, בהוצאת איגוד הקומפוזיטורים הסובייטים, מוסקבה 1944, עמ' 23-25. מהשירונים עולה כי השיר נכתב ע"י אנדריי מאלישקו (שכתב באוקראינית) ותורגם לרוסית ע"י ס. אולנדר (סמיון יוליביץ' אוֹלֶנְדֶר (1907 - 1969). טרם אותר הטקסט האוקראיני של השיר ולא ידוע אם שירו של מאלישקו בשפה זו הולחן.   תודה לאורי יעקובוביץ'.

מספר אלי ס"ט: 

השיר היה שיר מקהלה ידוע. היה לי הכבוד לשיר אותו באמצע שנות החמישים במקהלת בית הספר בקיבוץ גבת בניצוחו של חבר הקיבוץ - הקומפוזיטור אברהם דאוס (ר' ביצוע לעיל). ייתכן שגם חיים שֹהם, על שמו קרויה חבורת שהם (המבצעת את השיר לעיל) שר גם הוא באותה מקהלה, ומשם הביא את השיר לחבורה. במקהלת ביה"ס בגבת השיר נקרא על-פי שורתו הראשונה: "איזה רוח, רוח סער רב"; גם שם - כמו בביצוע חבורת שֹהם - לא זומר הבית האחרון.

גרסת המילים והתווים של השיר המקורי 

אז מה הרימו, רגל או דגל?
מאת אלי ס"ט

כך או אחרת, מדובר בקריאה שהייתה נהוגה במצעדי הפגנת-נוכחות שהשתתפו בהן תנועות הנוער בשנות הארבעים והחמישים. צבי (גרימי) גלעד ז"ל, שתרם רבות לזֶמֶרֶשֶׁת, השתתף במצעדים כאלה בהיותו חניך תנועת "הנוער העובד" בקריית-חיים בתקופה זו, וכך סיפר:

את שיר לצעידה היו שרים במצעדי אחד-במאי שהתקיימו בחיפה. לא שרים באופן רצוף, אלא מפעם לפעם. בסיום כל מחזור שירה שכזה, היה הכרוז צועק: "הנוער - רֶגֶל!" ואנחנו היינו עונים: "ה-נו-ער ה-עו-בד!". כך, פעמיים-שלוש וחוזרים לצעדה שקטה, למקצב התוף של יוסל'ה אורג (לימים האקורדיוניסט המיתולוגי של להקת הנח"ל ושל "בצל-ירוק"  – א"ס), עד לסבב הבא – שירה וקריאה. בתנועת "השומר-הצעיר" קריאת הכרוז הייתה: "שומרים רגל!" ותשובת הצועדים: "ה-שו-מר ה-צ-עיר!" וכו'. המקור המשותף לכל הקריאות האלו היה: "הרם רגל!" או "הרימו רגל!". ומה עניין הרמת הרגל לכאן? זה היה ביטוי למצעד. למשל: "הרימו רגל, הניפו דגל".

יורם ותמר גוז'נסקי זוכרים שבתנועת בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי) הקריאה הייתה "הנף דגל".

הביטוי "להרים רגל" או "להרים דגל" חוזר בשירים רבים, רובם סוציאליסטיים, למשל:

• שאו נס ציונה (הדגל הרמנו)
• מצעד פועלים (חד חד ותרי, שמאלה, רגל הרם)
• דגל אדום (קדימה קדימה קדימה / צועדת חזית אדומה / לקרב אחרון את הדגל הרם)
• קדימה (מתנוסס הנס על תורן / ... / הרימו רגל / הניפו דגל)
• שמאל (שמאל שמאל הרימו רגל)
• שיר הפועל (דגל על הרים הרימו)
• דגל העמל (הניפו דגל העמל / ... / הרימו נס העבודה)
• העלייה ירושלימה (אחד אחד קדימה / רגלינו נא נרימה)
• יום עובר וליל חומק (איזה רוח, רוח סער רב / ... / נס הרימו אל הקרב)