זָכוֹר אֶזְכֹּר: מֵעֲבָרִים נִצְּבוּ הָרִים כְּנֵד; מֵרֹאשׁ פִּסְגָּה בְּשִׁיר אַרְעִים, אֶקְרָא: הֵידָד, הַנְּעוּרִים! וַיַּעַן הֵד. עָבְרוּ שָׁנִים. הוּעַם הַפָּז, פְּסָגוֹת הָפְכוּ מִישׁוֹר. אַךְ הֵד-הָרִים צָלוּל וָעָז אַךְ הֵד-הָרִים עַתָּה כְּאָז זָכוֹר אֶזְכֹּר. אַשְׁרֵי הַלֵּב אֲשֶׁר הִצִּיל לְיוֹם עֶבְרָה וָאֵיד – וְלוּ רַק דְּמוּת, וְלוּ רַק צְלִיל, וְלוּ רַק צֵל-אוֹרָה קַלִּיל, וְלוּ רַק הֵד.זכור אזכור: מעברים ניצבו הרים כנד: מראש פסגה בשיר ארעים אקרא: הידד הנעורים! ויען הד. עברו שנים הועם הפז, פסגות הפכו מישור. רק הד הרים צלול ועז רק הד הרים עתה כאז זכור אזכור. אשרי הלב אשר הציל ליום עברה ואיד - ולו רק דמות, ולו רק צליל, ולו רק צל אורה קליל ולו רק הד.