הד (לחן סולודר)

זָכוֹר אֶזְכֹּר: מֵעֲבָרִים נִצְּבוּ הָרִים כְּנֵד; עַל רֹאשׁ פִּסְגָּה בְּשִׁיר אַרְעִים, אֶקְרָא: הֵידָד, הַנְּעוּרִים! וַיַּעַן הֵד. עָבְרוּ שָׁנִים. הוּעַם הַפָּז, פְּסָגוֹת הָפְכוּ מִישׁוֹר. אַךְ הֵד-הָרִים צָלוּל וָעָז אַךְ הֵד-הָרִים עַתָּה כְּאָז זָכוֹר אֶזְכֹּר. אַשְׁרֵי הַלֵּב אֲשֶׁר הִצִּיל לְיוֹם עֶבְרָה וָאֵיד – וְלוּ רַק דְּמוּת, וְלוּ רַק צְלִיל, וְלוּ רַק צֵל-אוֹרָה קַלִּיל, וְלוּ רַק הֵד.זכור אזכור: מעברים ניצבו הרים כנד: על ראש פסגה בשיר ארעים אקרא: הידד הנעורים! ויען הד. עברו שנים הועם הפז, פסגות הפכו מישור. רק הד הרים צלול ועז רק הד הרים עתה כאז זכור אזכור. אשרי הלב אשר הציל ליום עברה ואיד - ולו רק דמות, ולו רק צליל, ולו רק צל אורה קליל ולו רק הד.

מספר ד"ר מיכאל קוכמן:

שמו של רזי כמלחין השיר נדפס בחוברת קטנה בת 20 עמודים (בכל עמוד שיר אחד) משנת 1962 בשם "שבת שירה" מאת: חטיבת בני הקיבוצים. בעמוד הרביעי (השירון לא ממוספר) מופיע שם המלחין. (תודה לד"ר נתן שחר)

למדתי את השיר בשנת 1941 מפיו של רזי עצמו. המלודיה של השיר כיום הועשרה במרוצת הזמן על ידי רזי. מנגינת הבית השני נותרה כמו שהייתה, ואילו לבית הראשון והשלישי חוברה מנגינה חדשה (מנגינה זהה לשניהם, בשינויים קלים). אבל השפעת הבית השני, המקורי, עדיין ניכרת בשני האחרים. גם הבית הראשון והשלישי מסתיימים באקורד המלודי שבסיומו של הבית השני, ולא עוד אלא שגם מנגינת שתי המילים הפותחות את הבית הראשון זהה לאותו אקורד מלודי. (קוכמן הקליט בקולו את השיר לצורך הדגמה; ראו הקלטתו לעיל – זֶמֶרֶשֶׁת)