עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה עָמְדָה מִיס קֵיְט, יְפֵהפִיָּה וּמִסְּבִיבָה כִּגְרָמוֹפוֹן כִּרְכֵּר-זִמְזֵם הַקָּצִין גּ'וֹן. מִסְתּוֹבֵב הוּא מִסְּבִיבָהּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל אַהֲבָה וּפִתְאוֹם לְצַעֲרָם הַקָּצִין גּ'וֹן נָפַל לַיָּם. וּפִתְאוֹם הוֹפִיעַ שָׁם – חֵי נוֹרָא! – כֶּלֶב יָם וּלְצַעֲרוֹ הָרַב לְבָלְעוֹ חַי חָשַׁב. לֹא הִתְבַּלְבֵּל גּ'וֹן הַקָּצִין מִכִּיסוֹ הוֹצִיא סַכִּין וְהִתְנַפֵּל עַל הַחַיָּה... אַךְ הַקְשִׁיבוּ מֶה הָיָה: בִּרְאוֹתָהּ זֹאת הָאִשָּׁה הִתְאַדְּמָה מֵרֹב בּוּשָׁה בְּבוּז הִבִּיטָה אֶל הַיָּם וְצָעֲקָה בְּקוֹל רָם: "הַאִם אֶפְשָׁר זֹאת, הַקָּצִין, הֲרֵי זֶה דָּג! וּבְסַכִּין?!" זֹאת בִּשְׁמֹעַ הַקָּצִין אָמַר: "סְלִיחָה", זָרַק סַכִּין. מִבְּלִי דַּבֵּר מִלָּה אַחַת כֶּלֶב יָם בְּלָעוֹ מִיָּד. וְכָךְ מִבְּלִי לָשֵׂאת עֶלְבּוֹן נֶהֱרַג הַקָּצִין גּ'וֹן... וְהַמּוּסָר מִן הָעִנְיָן: שֶׁהַנִּמּוּס דּוֹרֵשׁ קָרְבָּן.על סיפון האנייה עמדה מיס קייט יפהפייה ומסביבה כגרמופון כרכר-זמזם הקצין ג'ון. מסתובב הוא מסביבה בהתרגשות של אהבה ופתאום לצערם הקצין ג'ון נפל לים. ופתאום הופיע שם – חי נורא! – כלב ים ולצערו הרב לבלעו חי חשב. לא התבלבל ג'ון הקצין מכיסו הוציא סכין והתנפל על החיה... אך הקשיבו מה היה: בראותה זאת האישה התאדמה מרוב בושה בבוז הביטה אל הים וצעקה בקול רם: "האם אפשר זאת, הקצין, הרי זה דג! ובסכין?!" זאת בשמוע הקצין אמר: "סליחה", זרק סכין. מבלי דבר מילה אחת כלב ים בלעו מיד. וכך מבלי לשאת עלבון נהרג הקצין ג'ון... והמוסר מין העניין: שהנימוס דורש קרבן.