עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה
עָמְדָה מִיס קֵיְט, יְפֵהפִיָּה
וּמִסְּבִיבָה כִּגְרָמוֹפוֹן
כִּרְכֵּר-זִמְזֵם הַקָּצִין גּ'וֹן.
מִסְתּוֹבֵב הוּא מִסְּבִיבָהּ
בְּהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל אַהֲבָה
וּפִתְאוֹם לְצַעֲרָם
הַקָּצִין גּ'וֹן נָפַל לַיָּם.
וּפִתְאוֹם הוֹפִיעַ שָׁם –
חֵי נוֹרָא! – כֶּלֶב יָם
וּלְצַעֲרוֹ הָרַב
לְבָלְעוֹ חַי חָשַׁב.
לֹא הִתְבַּלְבֵּל גּ'וֹן הַקָּצִין
מִכִּיסוֹ הוֹצִיא סַכִּין
וְהִתְנַפֵּל עַל הַחַיָּה...
אַךְ הַקְשִׁיבוּ מֶה הָיָה:
בִּרְאוֹתָהּ זֹאת הָאִשָּׁה
הִתְאַדְּמָה מֵרֹב בּוּשָׁה
בְּבוּז הִבִּיטָה אֶל הַיָּם
וְצָעֲקָה בְּקוֹל רָם:
"הַאִם אֶפְשָׁר זֹאת, הַקָּצִין,
הֲרֵי זֶה דָּג! וּבְסַכִּין?!"
זֹאת בִּשְׁמֹעַ הַקָּצִין אָמַר:
"סְלִיחָה", זָרַק סַכִּין.
מִבְּלִי דַּבֵּר מִלָּה אַחַת
כֶּלֶב יָם בְּלָעוֹ מִיָּד.
וְכָךְ מִבְּלִי לָשֵׂאת עֶלְבּוֹן
נֶהֱרַג הַקָּצִין גּ'וֹן...
וְהַמּוּסָר מִן הָעִנְיָן:
שֶׁהַנִּמּוּס דּוֹרֵשׁ קָרְבָּן.על סיפון האנייה
עמדה מיס קייט יפהפייה
ומסביבה כגרמופון
כרכר-זמזם הקצין ג'ון.
מסתובב הוא מסביבה
בהתרגשות של אהבה
ופתאום לצערם
הקצין ג'ון נפל לים.
ופתאום הופיע שם –
חי נורא! – כלב ים
ולצערו הרב
לבלעו חי חשב.
לא התבלבל ג'ון הקצין
מכיסו הוציא סכין
והתנפל על החיה...
אך הקשיבו מה היה:
בראותה זאת האישה
התאדמה מרוב בושה
בבוז הביטה אל הים
וצעקה בקול רם:
"האם אפשר זאת, הקצין,
הרי זה דג! ובסכין?!"
זאת בשמוע הקצין אמר:
"סליחה", זרק סכין.
מבלי דבר מילה אחת
כלב ים בלעו מיד.
וכך מבלי לשאת עלבון
נהרג הקצין ג'ון...
והמוסר מין העניין:
שהנימוס דורש קרבן.
|
|
מילים: לא ידוע לחן: לא ידוע
|
עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה עָמְדָה מִיס קֵיְט, יְפֵהפִיָּה וּמִסְּבִיבָה כִּגְרָמוֹפוֹן כִּרְכֵּר-זִמְזֵם הַקָּצִין גּ'וֹן. מִסְתּוֹבֵב הוּא מִסְּבִיבָהּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל אַהֲבָה וּפִתְאוֹם לְצַעֲרָם הַקָּצִין גּ'וֹן נָפַל לַיָּם.
וּפִתְאוֹם הוֹפִיעַ שָׁם – חֵי נוֹרָא! – כֶּלֶב יָם וּלְצַעֲרוֹ הָרַב לְבָלְעוֹ חַי חָשַׁב. לֹא הִתְבַּלְבֵּל גּ'וֹן הַקָּצִין מִכִּיסוֹ הוֹצִיא סַכִּין וְהִתְנַפֵּל עַל הַחַיָּה...
אַךְ הַקְשִׁיבוּ מֶה הָיָה: בִּרְאוֹתָהּ זֹאת הָאִשָּׁה הִתְאַדְּמָה מֵרֹב בּוּשָׁה בְּבוּז הִבִּיטָה אֶל הַיָּם וְצָעֲקָה בְּקוֹל רָם: "הַאִם אֶפְשָׁר זֹאת, הַקָּצִין, הֲרֵי זֶה דָּג! וּבְסַכִּין?!"
זֹאת בִּשְׁמֹעַ הַקָּצִין אָמַר: "סְלִיחָה", זָרַק סַכִּין. מִבְּלִי דַּבֵּר מִלָּה אַחַת כֶּלֶב יָם בְּלָעוֹ מִיָּד. וְכָךְ מִבְּלִי לָשֵׂאת עֶלְבּוֹן נֶהֱרַג הַקָּצִין גּ'וֹן... וְהַמּוּסָר מִן הָעִנְיָן: שֶׁהַנִּמּוּס דּוֹרֵשׁ קָרְבָּן. על סיפון האנייה עמדה מיס קייט יפהפייה ומסביבה כגרמופון כרכר-זמזם הקצין ג'ון. מסתובב הוא מסביבה בהתרגשות של אהבה ופתאום לצערם הקצין ג'ון נפל לים.
ופתאום הופיע שם – חי נורא! – כלב ים ולצערו הרב לבלעו חי חשב. לא התבלבל ג'ון הקצין מכיסו הוציא סכין והתנפל על החיה...
אך הקשיבו מה היה: בראותה זאת האישה התאדמה מרוב בושה בבוז הביטה אל הים וצעקה בקול רם: "האם אפשר זאת, הקצין, הרי זה דג! ובסכין?!"
זאת בשמוע הקצין אמר: "סליחה", זרק סכין. מבלי דבר מילה אחת כלב ים בלעו מיד. וכך מבלי לשאת עלבון נהרג הקצין ג'ון... והמוסר מין העניין: שהנימוס דורש קרבן.
פרטים נוספים
על הגרסה: שרה שוב למדה את השיר מפי אמה, שעלתה ארצה ב-1922 והתחנכה בביה"ס הריאלי. שרה למדה את השיר כשהייתה כבת 10, באמצע שנות הארבעים.
|
|
 |
|
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת
contact@zemereshet.co.il.