הקטן
גופן
הגדל
גופן
תשובת הבן לאמא
‏שָׁלוֹם לָךְ, אִמָּא, בְּנֵךְ הַטּוֹב כּוֹתֵב לָךְ. אֶת מִכְתָּבֵךְ קִבַּלְתִּי בְּשִׂמְחָה, אַךְ בֵּינָתַיִם אֵין לִי כְּבָר שׁוּם "בֶּנְדְּלַךְ" מִשּׁוּם שֶׁקְּצָת נִרְדַּמְתִּי בַּשְּׁמִירָה. וְשׁוּב אֲנִי חַיָּל פָּשׁוּט בְּלִי סֶרֶט עוֹשֶׂה "פָטִיג'", "סִי בִּי" וְעוֹד. הַאִם יוֹדַעַת אַתְּ מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? זֶה מְזֻפָּת מְאוֹד מְאוֹד מְאוֹד. שֶׁאַתְּ נִכְנַסְתְּ לְהָגָ"א אַתְּ כּוֹתֶבֶת וּמְמַלְּאָה שָׁם כַּמָּה תַּפְקִידִים. לְקוֹרְפּוֹרָל אַתְּ בֶּטַח מָעֳמֶדֶת, לָכֵן אֲנִי מַחְזִיר לָךְ תַּ'סְּרָטִים. סְרָטִים שׁוֹלֵחַ בֵּן לְאִמָּא, בַּחֲבִילָה אוֹתָם אָשִׂימָה שֶׁתִּהְיִי קוֹרְפּוֹרָל – תִּזְכְּרִי אֶת בְּנֵךְ, הוֹ, אִמָּא. גַּם בּוּלִיבִּיף טָעִים יֵשׁ פְּנִימָה, מִן הַמִּטְבָּח סָחַבְתִּי, אִמָּא, שֶׁתֹּאכְלִי, קוֹרְפּוֹרָל, וְהַפַּחִית לְסוֹלוֹג שִׂימִי נָא, אִמָּא! בַּבֹּקֶר חָשׁוּךְ, קְצָת קָרִיר בַּחֶדֶר, לָכֵן קָמִים כְּבָר מְאֻחָר יוֹתֵר. לַהִתְעַמְּלוּת אֲנִי לוֹבֵשׁ כְּבָר סְוֶדֶר, בַּחֹרֶף הֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר. כּוֹתֶבֶת אַתְּ בְּקֶשֶׁר עִם הַטַּנְקִים, שֶׁלֹּא אֶשָּׂא אוֹתָם בְּבַת-אַחַת; הֱיִי בְּטוּחָה שֶׁלֹּא אֶשָּׂא כְּלָל טַנְקִים, מוּטָב אֶשָּׂא לִי "אֵי.טִי.אֵס" אַחַת. אֲנִי כְּבָר מִתְקַדֵּם לְפִי הַלּוּחַ: אֶתְמוֹל הִצְלַחְתִּי לָתֵת לָהּ נְשִׁיקָה. וְאִם הִתְחַלְתִּי לֹא אוּכַל לָנוּחַ, עַד אִם אוֹבִיל אוֹתָהּ יָשָׁר אֶל הַחֻפָּה. תְּמוּנָה שֶׁלָּהּ שׁוֹלֵחַ בֵּן לְאִמָּא, בַּחֲבִילָה אוֹתָהּ אָשִׂימָה, שֶׁתִּרְאִי, קוֹרְפּוֹרָל, אֶת הַ"שְּׁנִיר" שֶׁלָּךְ, הוֹי, אִמָּא. הָ"אֵי.טִי.אֵס" אָמְרָה לִי, אִמָּא, שֶׁהַתְּנַאי הוּא זֶה, וַיְּהִי מָה, שֶׁתִּהְיִי קוֹרְפּוֹרָל, וְרַק אָז הִיא תִנָּשֵׂא לִי, אִמָּא. מִתְחַמֵּם אֲנִי עַתָּה בַּשֶּׁמֶשׁ, יוֹשֵׁב אֲנִי עִם הָרוֹבֶה בַּיָּד, חוֹשֵׁב אֲנִי עַל הַנְּשִׁיקָה שֶׁל אֶמֶשׁ הוֹי, אִמָּא, הֱיִי נָא קוֹרְפּוֹרָל מִיָּד. לִפְנֵי שְׁנָתַיִם בָּעֲרִיסָה צָרַחְתִּי, סָרַגְתְּ לִי זוּג גַּרְבַּיִם כְּחֻלּוֹת, אֶתְמוֹל זוּג הולסטם(?) חֲדָשִׁים קָרַעְתִּי – סִרְגִי נָא לִי גַּרְבַּיִם יְרֻקּוֹת. כִּי בְּשַׁבָּת יִהְיֶה לָנוּ אִינְסְפֶּקְשֶׁן לִבְדֹּק אִם חֲפָצַי כֻּלָּם שְׁלֵמִים, וְאִם אָז לֹא יִהְיֶה הַכֹּל פֶּרְפֶקְשֶׁן, סְטוֹפּ-פֵּי יִתְּנוּ לִי אָז בְּלִי פִּקְפּוּקִים. גַּרְבַּיִם שִׁלְחִי מַהֵר לִי, אִמָּא, כִּי הוֹמֶה לִבִּי בְּפְּנִימָה, אִם סְטוֹפּ-פֵּי אֲקַבֵּל רַע וָמַר יִהְיֶה, הוֹי, אִמָּא. כִּי אִם שְׁבוּעַיִם לֹא אֶרְאֶנָּה, חַיָּל אַחֵר עוֹד יִקָּחֶנָּה... סִרְגִי, סִרְגִי, קוֹרְפּוֹרָל, כִּי בְּזֶה תָּלוּי גּוֹרַל בְּנֵךְ, אִמָּא.‏שלום לך, אמא, בנך הטוב כותב לך. את מכתבך קיבלתי בשמחה, ‏אך בינתיים אין לי כבר שום "בנדלך" משום שקצת נרדמתי בשמירה. ‏ושוב אני חייל פשוט בלי סרט ‏עושה "פטיג", "סי בי" ועוד. ‏האם יודעת את מה זאת אומרת? זה מזופת מאוד מאוד מאוד. ‏שאת נכנסת להג"א את כותבת וממלאה שם כמה תפקידים. לקורפורל את בטח מועמדת, לכן אני מחזיר לך ת'סרטים. סרטים שולח בן לאמא, ‏בחבילה אותם אשימה ‏שתהיי קורפורל – ‏תזכרי את בנך, הו, אמא. ‏גם בוליביף טעים יש פנימה, מן המטבח סחבתי, אמא, שתאכלי, קורפורל, ‏והפחית לסולוג שימי נא, אמא! בבוקר חשוך, קצת קריר בחדר, לכן קמים כבר מאוחר יותר. להתעמלות אני לובש כבר סוודר, בחורף הן צריך להיזהר. כותבת את בקשר עם הטנקים, שלא אשא אותם בבת-אחת; היי בטוחה שלא אשא כלל טנקים, מוטב אשא לי "אי.טי.אס" אחת. אני כבר מתקדם לפי הלוח: אתמול הצלחתי לתת לה נשיקה. ואם התחלתי לא אוכל לנוח, עד אם אוביל אותה ישר אל החופה. תמונה שלה שולח בן לאמא, בחבילה אותה אשימה, שתראי, קורפורל, את ה"שניר" שלך, הוי, אמא. ה"אי.טי.אס" אמרה לי, אמא, שהתנאי הוא זה, ויהי מה, שתהיי קורפורל, ורק אז היא תינשא לי, אמא. מתחמם אני עתה בשמש, יושב אני עם הרובה ביד, חושב אני על הנשיקה של אמש הוי, אמא, היי נא קורפורל מיד. לפני שנתיים בעריסה צרחתי, סרגת לי זוג גרביים כחולות, אתמול זוג הולסטם(?) חדשים קרעתי – סרגי נא לי גרביים ירוקות. כי בשבת יהיה לנו אינספקשן לבדוק אם חפציי כולם שלמים, ואם אז לא יהיה הכול פרפקשן, סטופ-פי ייתנו לי אז בלי פקפוקים. גרביים שלחי מהר לי, אמא, כי הומה לבי בפנימה, אם סטופ-פי אקבל רע ומר יהיה, הוי, אמא. כי אם שבועיים לא אראנה, חייל אחר עוד ייקחנה... סרגי, סרגי, קורפורל, כי בזה תלוי גורל בנך, אמא.

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: לא ידוע
לחן: שמואל פרשקו

‏שָׁלוֹם לָךְ, אִמָּא, בְּנֵךְ הַטּוֹב כּוֹתֵב לָךְ.
אֶת מִכְתָּבֵךְ קִבַּלְתִּי בְּשִׂמְחָה,
אַךְ בֵּינָתַיִם אֵין לִי כְּבָר שׁוּם "בֶּנְדְּלַךְ"
מִשּׁוּם שֶׁקְּצָת נִרְדַּמְתִּי בַּשְּׁמִירָה.

וְשׁוּב אֲנִי חַיָּל פָּשׁוּט בְּלִי סֶרֶט
עוֹשֶׂה "פָטִיג'", "סִי בִּי" וְעוֹד.
הַאִם יוֹדַעַת אַתְּ מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?
זֶה מְזֻפָּת מְאוֹד מְאוֹד מְאוֹד.

שֶׁאַתְּ נִכְנַסְתְּ לְהָגָ"א אַתְּ כּוֹתֶבֶת
וּמְמַלְּאָה שָׁם כַּמָּה תַּפְקִידִים.
לְקוֹרְפּוֹרָל אַתְּ בֶּטַח מָעֳמֶדֶת,
לָכֵן אֲנִי מַחְזִיר לָךְ תַּ'סְּרָטִים.

סְרָטִים שׁוֹלֵחַ בֵּן לְאִמָּא,
בַּחֲבִילָה אוֹתָם אָשִׂימָה
שֶׁתִּהְיִי קוֹרְפּוֹרָל –
תִּזְכְּרִי אֶת בְּנֵךְ, הוֹ, אִמָּא.

גַּם בּוּלִיבִּיף טָעִים יֵשׁ פְּנִימָה,
מִן הַמִּטְבָּח סָחַבְתִּי, אִמָּא,
שֶׁתֹּאכְלִי, קוֹרְפּוֹרָל,
וְהַפַּחִית לְסוֹלוֹג שִׂימִי נָא, אִמָּא!

בַּבֹּקֶר חָשׁוּךְ, קְצָת קָרִיר בַּחֶדֶר,
לָכֵן קָמִים כְּבָר מְאֻחָר יוֹתֵר.
לַהִתְעַמְּלוּת אֲנִי לוֹבֵשׁ כְּבָר סְוֶדֶר,
בַּחֹרֶף הֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר.

כּוֹתֶבֶת אַתְּ בְּקֶשֶׁר עִם הַטַּנְקִים,
שֶׁלֹּא אֶשָּׂא אוֹתָם בְּבַת-אַחַת;
הֱיִי בְּטוּחָה שֶׁלֹּא אֶשָּׂא כְּלָל טַנְקִים,
מוּטָב אֶשָּׂא לִי "אֵי.טִי.אֵס" אַחַת.

אֲנִי כְּבָר מִתְקַדֵּם לְפִי הַלּוּחַ:
אֶתְמוֹל הִצְלַחְתִּי לָתֵת לָהּ נְשִׁיקָה.
וְאִם הִתְחַלְתִּי לֹא אוּכַל לָנוּחַ,
עַד אִם אוֹבִיל אוֹתָהּ יָשָׁר אֶל הַחֻפָּה.

תְּמוּנָה שֶׁלָּהּ שׁוֹלֵחַ בֵּן לְאִמָּא,
בַּחֲבִילָה אוֹתָהּ אָשִׂימָה,
שֶׁתִּרְאִי, קוֹרְפּוֹרָל,
אֶת הַ"שְּׁנִיר" שֶׁלָּךְ, הוֹי, אִמָּא.

הָ"אֵי.טִי.אֵס" אָמְרָה לִי, אִמָּא,
שֶׁהַתְּנַאי הוּא זֶה, וַיְּהִי מָה,
שֶׁתִּהְיִי קוֹרְפּוֹרָל,
וְרַק אָז הִיא תִנָּשֵׂא לִי, אִמָּא.

מִתְחַמֵּם אֲנִי עַתָּה בַּשֶּׁמֶשׁ,
יוֹשֵׁב אֲנִי עִם הָרוֹבֶה בַּיָּד,
חוֹשֵׁב אֲנִי עַל הַנְּשִׁיקָה שֶׁל אֶמֶשׁ
הוֹי, אִמָּא, הֱיִי נָא קוֹרְפּוֹרָל מִיָּד.

לִפְנֵי שְׁנָתַיִם בָּעֲרִיסָה צָרַחְתִּי,
סָרַגְתְּ לִי זוּג גַּרְבַּיִם כְּחֻלּוֹת,
אֶתְמוֹל זוּג הולסטם(?) חֲדָשִׁים קָרַעְתִּי –
סִרְגִי נָא לִי גַּרְבַּיִם יְרֻקּוֹת.

כִּי בְּשַׁבָּת יִהְיֶה לָנוּ אִינְסְפֶּקְשֶׁן
לִבְדֹּק אִם חֲפָצַי כֻּלָּם שְׁלֵמִים,
וְאִם אָז לֹא יִהְיֶה הַכֹּל פֶּרְפֶקְשֶׁן,
סְטוֹפּ-פֵּי יִתְּנוּ לִי אָז בְּלִי פִּקְפּוּקִים.

גַּרְבַּיִם שִׁלְחִי מַהֵר לִי, אִמָּא,
כִּי הוֹמֶה לִבִּי בְּפְּנִימָה,
אִם סְטוֹפּ-פֵּי אֲקַבֵּל
רַע וָמַר יִהְיֶה, הוֹי, אִמָּא.

כִּי אִם שְׁבוּעַיִם לֹא אֶרְאֶנָּה,
חַיָּל אַחֵר עוֹד יִקָּחֶנָּה...
סִרְגִי, סִרְגִי, קוֹרְפּוֹרָל,
כִּי בְּזֶה תָּלוּי גּוֹרַל בְּנֵךְ, אִמָּא.
‏שלום לך, אמא, בנך הטוב כותב לך.
את מכתבך קיבלתי בשמחה,
‏אך בינתיים אין לי כבר שום "בנדלך"
משום שקצת נרדמתי בשמירה.

‏ושוב אני חייל פשוט בלי סרט
‏עושה "פטיג", "סי בי" ועוד.
‏האם יודעת את מה זאת אומרת?
זה מזופת מאוד מאוד מאוד.

‏שאת נכנסת להג"א את כותבת
וממלאה שם כמה תפקידים.
לקורפורל את בטח מועמדת,
לכן אני מחזיר לך ת'סרטים.

סרטים שולח בן לאמא,
‏בחבילה אותם אשימה
‏שתהיי קורפורל –
‏תזכרי את בנך, הו, אמא.

‏גם בוליביף טעים יש פנימה,
מן המטבח סחבתי, אמא,
שתאכלי, קורפורל,
‏והפחית לסולוג שימי נא, אמא!

בבוקר חשוך, קצת קריר בחדר,
לכן קמים כבר מאוחר יותר.
להתעמלות אני לובש כבר סוודר,
בחורף הן צריך להיזהר.

כותבת את בקשר עם הטנקים,
שלא אשא אותם בבת-אחת;
היי בטוחה שלא אשא כלל טנקים,
מוטב אשא לי "אי.טי.אס" אחת.

אני כבר מתקדם לפי הלוח:
אתמול הצלחתי לתת לה נשיקה.
ואם התחלתי לא אוכל לנוח,
עד אם אוביל אותה ישר אל החופה.

תמונה שלה שולח בן לאמא,
בחבילה אותה אשימה,
שתראי, קורפורל,
את ה"שניר" שלך, הוי, אמא.

ה"אי.טי.אס" אמרה לי, אמא,
שהתנאי הוא זה, ויהי מה,
שתהיי קורפורל,
ורק אז היא תינשא לי, אמא.

מתחמם אני עתה בשמש,
יושב אני עם הרובה ביד,
חושב אני על הנשיקה של אמש
הוי, אמא, היי נא קורפורל מיד.

לפני שנתיים בעריסה צרחתי,
סרגת לי זוג גרביים כחולות,
אתמול זוג הולסטם(?) חדשים קרעתי –
סרגי נא לי גרביים ירוקות.

כי בשבת יהיה לנו אינספקשן
לבדוק אם חפציי כולם שלמים,
ואם אז לא יהיה הכול פרפקשן,
סטופ-פי ייתנו לי אז בלי פקפוקים.

גרביים שלחי מהר לי, אמא,
כי הומה לבי בפנימה,
אם סטופ-פי אקבל
רע ומר יהיה, הוי, אמא.

כי אם שבועיים לא אראנה,
חייל אחר עוד ייקחנה...
סרגי, סרגי, קורפורל,
כי בזה תלוי גורל בנך, אמא.




 פרטים נוספים


מתוך פנקס פרטי משנות הארבעים

שלום לך אמא...

ושוב אני חייל...

שנכנסת להג"א את כותבת...

סרטים שולח בן לאמא
בחבילה אותם אשימה
שתראי קורפורל אמי
את השנור [?] שלך הוי אמא

בחורף חושך, קצת קריר בחדר
לכן קמים קצת מאוחר יותר
להתעמלות לובש אני כבר סוודר
בחורף הן אפשר להיזהר

כותבת את בקשר עם הטנקים...

[שורה חסרה]
אתמול הצלחתי לתת לה נשיקה
אך אם הצלחתי לא אוכל לנוח
עד אשר אביא אותה אל החופה

סרטים שולח בן לאמא...


 פרטים נוספים
ביצוע: חבורת שהם
שנת הקלטה: 2008

הופיע על גבי התקליט: הגדודנים



על השיר

השיר נכתב כתשובה לשיר "מכתב מאמא".

מתוך ריאיון של דן אלמגור על השיר (תזמון 5:50 ואילך): דן אלמגור - על השיר הזה חתום בספר של המובילים [ספר פנימי של י.ע.ל., יחידה עברית לתובלה, כנראה הדו-שבועון "החייל העברי"] אמציה עמרמי. אולי אפשר לאתר את המשורר. המראיינת דלית אורמיאן: דיברתי עם אמציה עמרמי והוא מספר לי: כתבתי כמה שירים שמופיעים בספר הזה, את השיר הזה אני לא כתבתי, זו טעות. הוא אומר שגם הוא עצמו מאוד התעניין מי כתב את זה וניסה לחקור ולברר. הוא הגיע לאדם אחד שטען שהוא הוא מחבר השיר, אבל אמציה חושב שלא מניה ולא מקצתה ולכן אני לא אזכיר את שמו של האדם. אמציה חושב שאולי אלתרמן עצמו כתב את הגרסה הזו אבל זה נשאר בגדר תעלומה.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

יום המשפחה / יום האם   צבא  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם