לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי, וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה בִּשְׁלַל קְרָבוֹת. רַק עֵץ יָדַי נָטְעוּ חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים, רַק שְׁבִיל כָּבְשׁוּ רַגְלַי עַל פְּנֵי שָׂדוֹת. אָכֵן דַּלָּה מְאֹד, יָדַעְתִּי זֹאת, הָאֵם, אָכֵן דַּלָּה מְאֹד מִנְחַת בִּתֵּךְ. רַק קוֹל תְּרוּעַת הַגִּיל בְּיוֹם יִגַּהּ הָאוֹר, רַק בְּכִי בַּמִּסְתָּרִים עֲלֵי עָנְיֵךְ.לא שרתי לך ארצי ולא פיארתי שמך בעלילות גבורה בשלל קרבות. רק עץ ידי נטעו חופי ירדן שוקטים, רק שביל כבשו רגליי על פני שדות. אכן דלה מאוד, ידעתי זאת, האם, אכן דלה מאוד מנחת ביתך. רק קול תרועת הגיל ביום ייגה האור, רק בכי במסתרים עלי עניך.