היה היה לפני דורות עכבר קטן כזרת אשר אהב בכל לבב עכברת לתפארת במסדרונות ובפינות טיילו השניים יחד כי גם בשחור באופל חור האהבה פורחת האהבה בת השמיים היא האור בלבבות אפלים היא מוזגת חלום בעיניים היא נוסכת חיוך על שפתיים היא הופכת קטנים לגדולים X2 אך מה נורא האהבה עיוורת וחירשת והחתול עינו פקוחה ומזימות חורשת ומארב יום יום ערב אחרי העכבריים ללא רחם הוא את שניהם תפס במחי כפיים האהבה... והעכבר אז כך אמר אבוי חתול הקשב נא אכול אותי במקום גבירתי את חרותה השב נא ענה חתול ברוב זלזול הסדר לא קובע טובים השניים מאחד אטרוף אותך אחריה האהבה... והאדם ראה הדם אשר זרם כמים ודמעותיו על לחייו זלגו מן העיניים לנשמות העגומות הוא העניק כנפיים ועד עולם הוא הושיבם בחור שבשמיים האהבה...