מילים (4 גרסאות)
כִּי לָנוּ, לָנוּ אֶרֶץ זֹאת.
נִבְנֶה אַרְצֵנוּ, אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,
זֶה צַו דָּמֵנוּ, זֶה צַו הַדּוֹרוֹת.
נִבְנֶה אַרְצֵנוּ עַל אַף כָּל מַחְרִיבֵינוּ
נִבְנֶה אַרְצֵנוּ בְּכֹחַ רְצוֹנֵנוּ.
קֵץ עַבְדוּת מַמְאֶרֶת,
אֵשׁ חֵרוּת בּוֹעֶרֶת,
הוֹד תִּקְוָה מַזְהֶרֶת
בָּנוּ יַסְעִירוּ הַדָּם,
צְמֵאֵי חֵרוּת,
קוֹמְמִיּוּת,
נִצְעַד בְּעֹז לִקְרַאת שִׁחְרוּר הָעָם.
נָקוּם, נֵלֵכָה יַחַד קָדִימָה,
נוֹסִיפָה כֹּחַ, עֹז נַגְבִּיר.
נָקוּם, נֵלֵכָה יַחַד קָדִימָה,
תִּקְוַת עַם נֶצַח דַּרְכֵּנוּ תָּאִיר.
כֻּלָּנוּ אָנוּ, דִּגְלֵי מַחֲנֶה פּוֹסֵעַ,
כֻּלָּנוּ אָנוּ, צְלִילֵי שִׁיר דְּרוֹר בּוֹקֵעַ,
צְלִיל מִלֵּב פָּצוּעַ,
גִּיל בִּלְתִי יָדוּעַ,
שְׁבִיל עוֹד לֹא קָבוּעַ
בָּנוּ יַסְעִירוּ הַדָּם.
וּבְצַעַד אוֹן
וּבִטָּחוֹן
נִצְעַד בְּעֹז לִקְרַאת שִׁחְרוּר הָעָם!
װייל אייגנאונזער איז אונז די ערד.
מיר װעלן בויען, בויען אלץ בויען
דאס איז פון דורות געװונטשט און באגערט.
מיר װעלן בויען - אקעגען די צושטערער
מיר װעלן בויען - מיר בויער זענען מערער.
דורות אומגעבראכטע
קראפט דורך גװאלט פארשמאכטע
האפנונג ניט דערדאכטע
האבן אין אונז זיך צעבלענדט
מיט פרייע הענט
געניטע הענט
זיי האבן װאגונג, מיט אין זיך דערקענט.
מיר גייען אלע װיפיל מיר זענען,
און זענען זענען מיר גאר א סך.
מיר גייען אלע װיפיל מיר זענען,
דער װאט פון דורות באגלייט אונז אין שליאך.
מיר גייען אלע - װייל אלע זענ'מיר פענער,
מיר זענען אלע פון פרייליד שטאלצע טענער.
לידער ניט געזינגטע
פריידן ניט דערקלינגטע
װוּנטשן ניט באצװינגטע
יוירן אין אונזער געמיט.
מיט פרייע טריט
מיט שטאלצע טריט
צו זון פון לעבן וייעם אויפגעבליט.
מִשּׁוּם שֶׁרַק שֶׁלָּנוּ הִיא הָאֲדָמָה
אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִבְנוֹת וְרַק לִבְנוֹת
מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת הִיא מְבֹרֶכֶת וְנִכְסֶפֶת
אֲנַחְנוּ נִבְנֶה כְּנֶגֶד כָּל הַקְּשָׁיִים (כְּנֶגֶד כָּל מִי שֶׁמַּפְרִיעַ לָנוּ)
אֲנַחְנוּ נִבְנֶה מַה שֶּׁיּוֹתֵר
דּוֹרוֹת שֶׁלֹּא נִשְׁבָּרִים
בְּכוֹחַ חָזָק, תְּשׁוּשִׁים, חוֹדְרִים דֶּרֶךְ הָאֵימָה (לֶאֱזֹר עֹז)
תִּקְוָה שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת
בְּתוֹכֵנוּ מַשֶּׁהוּ שֶׁמֵּאִיר לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ
עִם יָדַיִים חָפְשִׁיּוֹת
עִם יָדַיִים טְהוֹרוֹת
יֵשׁ לָהֶן כּוֹחַ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיּוֹדְעוֹת לַעֲשׂוֹת
אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים כֻּלָּנוּ כַּמָּה [אֲנָשִׁים] שֶׁאֲנַחְנוּ
וַאֲנַחְנוּ כּוֹחַ גָּדוֹל
אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים כֻּלָּנוּ כַּמָּה [אֲנָשִׁים] שֶׁאֲנַחְנוּ
מְלַוָּה אוֹתָנוּ בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת שְׁלִיחוּת
כֻּלָּנוּ [מִי שֶׁאֲנַחְנוּ] הוֹלְכִים כִּי אֲנַחְנוּ טוֹבִים יוֹתֵר
אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים בְּשִׂמְחָה עִם שִׁיר חֵרוּת, בְּגַאֲוָה
שִׁירִים שֶׁלֹּא שַׁרְנוּ
שִׁיר חֵרוּת שֶׁלֹּא שַׁרְנוּ (שֶׁטֶּרֶם נִשְׁמַע)
מִשְׁאָלָה שֶׁלֹּא בִּכְפִיָּה (שֶׁלֹּא כָּפוּ עָלֵינוּ)
מַצַּב רוּחַ שֶׁהָלַךְ אִתָּנוּ שָׁנִים
בְּצַעַד אוֹן
בְּצַעַד גִֵּאֶה (בְּגַאֲוָה צָעַדְנוּ)
לְחַיִּים שֶׂמֵּהֶם נִפְרַח / לְחַיֵּי פְּרִיחָה
הקלטות (14)
ביצוע
ביצוע
על השיר
על תאריך הכתיבה נמסרו עדויות שונות ולא תואמות: על פי אליהו הכהן, משה ביק החל לכתוב אותו בשלהי שנות השלושים למאה שעברה, בתקופת התיישבות 'חומה ומגדל' (אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - ארץ נולדת: 60 למדינת ישראל, 2008 ע' 157). לפי מידע המתועד בכרטסת מאיר נוי מפי משה ביק עצמו:
נכתב על ידי משה ביק בדרך לכנס המחולות בדליה, כנראה ב-1938, כשנסע עם אברהם לוינסון (שתרגם לו את המילים), בשעת נסיעה באוטובוס. [אבל כנס המחולות הראשון בדליה נערך בשנת 1944. זמרשת].
עדות משה ביק לציפי פליישר "התפתחותו ההיסטורית של שיר העם העברי" (1964), עמ' 306:
זה היה בשנת 1928. חיברתי את השיר... את המנגינה עם המלים. זה היה - תאומים, שהטכסט נולד יחד עם המנגינה. דרך אגב, הטכסט חיברתי ביידיש. אחר כך תרגם לי את השיר אפרים טרוכה (דרור). אבל כאשר מסרתי את השיר לישעיהו שפירא, שהוא עכשיו ד"ר שפירא, אחד ממנהלי קול ישראל, והוא אז עבד בקשר הדוק עם אברהם לוינסון, שעמד בראש המרכז לתרבות, הוא מסר לאברהם לוינסון את השיר במקור יידיש, ולוינסון תרגם את השיר מצידו, וד"ר שפירא הדפיס את השיר בחוברת שהוא הוציא, "מזמור לחייל", גם זה בפעם הראשונה... מבלי לציין שהטכסט הוא שלי ולוינסון רק תרגם את הטכסט. משום כך תרגומו של לוינסון חדר לקהל ותרגומו של אפרים דרור נשאר רק אצלי. ומעניין שהשיר הזה עשה את שליחותו במאבק היישוב. אני זוכר עד היום איך שנערים ונערות נהרו לחופי חיפה בימי דמונסטרציות, ואני זוכר איך שפה נפלו בנים ובנות - עם השיר הזה בפה".
בכמה מקורות מופיע מחבר הטקסט המקורי כ"בנעם" - כינוי של משה ביק. לפי עודד ברונשטיין, "השיר הושר לראשונה ע"י מקהלת הפועלים של קריית חיים וחיפה בהדרכתו ובניצוחו של מייסד המקהלה, משה ביק."
השורה הפותחת שימשה כאתחלתא לשיר המחאה "ערבי נשאר ערבי" מאת יונתן גפן. הטקסט נדפס בעיתון "הארץ" ב21.5.1976. ראו את גזיר העיתון מודבק במחברת מס' 7 של שירים בלי תווים באוסף מאיר נוי, עמ' 120 (עמ' 127 בקובץ הסרוק). נוי רשם כי השיר הולחן בידי דני ליטני.
ביצועים נוספים:
- תזמורת נוער מנגנת את השיר (וידיאו - החל מ-1:02)
- הברנשים של פיאמנטה - בסגנון ג'אז
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
