שיר למורה

אִם מוֹרֶה הִנּוֹ שָׂבֵעַ לַכִּתָּה נִכְנָס שָׂמֵחַ לַכִּתָּה נִכְנָס שָׂמֵחַ וּמְבַדֵּחַ לֹא שׁוֹעֶה הוּא לַצִּלְצוּל לֹא חָשׁוּב לוֹ כָּל אִחוּר לֹא אִכְפַּת לוֹ אִם תָּבוֹא בְּסוֹף שִׁעוּר וְאִם יִקְרֶה וְהוּא זוֹעֵף אַחֲרֵי קוֹלְנוֹעַ קָם עָיֵף אַחֲרֵי קוֹלְנוֹעַ קָם עָיֵף וּמִתְרַגֵּז הוּא מוֹצִיא אֶת הַפִּנְקָס [בביצוע: הַפִּנְקֵס - מתחרז אך שגוי] עַל כָּל דָּבָר הוּא מִתְכַּעֵס לַכִּתָּה אָז לֹא כְּדַאי לְהִכָּנֵס עֵת מוֹרֶה בְּמַצַּב רוּחַ לַתַּלְמִיד קוֹרֵא לַלּוּחַ לַתַּלְמִיד קוֹרֵא לַלּוּחַ הַמּוֹרֶה הוּא שׁוֹאֵל בְּחִפָּזוֹן וּמֵצִיץ בַּאֲַלַכְסוֹן אוּלַי כְּתוּבָה אֵי שָׁם נֻסְחָה עַל הָאָרוֹןאם מורה הינו שבע לכיתה נכנס שמח לכיתה נכנס שמח ומבדח לא שועה הוא לצלצול לא חשוב לו כל איחור לא אכפת לו אם תבוא בסוף שיעור ואם יקרה והוא זועף אחרי קולנוע קם עייף אחרי קולנוע קם עייף ומתרגז הוא מוציא את הפנקס על כל דבר הוא מתכעס לכיתה אז לא כדאי להיכנס עת מורה במצב רוח לתלמיד קורא ללוח לתלמיד קורא ללוח המורה הוא שואל בחיפזון ומציץ באלכסון אולי כתובה אי שם נוסחה על הארון

שיר מקומי מבית הספר בכפר ויתקין בשנות הארבעים. את המילים חיבר המורה ולא כפי שאפשר היה לחשוב התלמידים.

מושר בלחן "כשהרבי אלימלך".