הורה שפיים

רְאוּ אֲנַחְנוּ בְּנֵי שְׁפָיִים עַל יַד חוֹף הַיָּם בַּשָּׁרוֹן אֶת הַהוֹרָה כָּךְ רוֹקְדִים בְּגָאוֹן, עָצְמָה, בְּעֹז וְאוֹן כָּךְ נָשִׁיר וְגַם נִרְקֹד בַּיוֹם, בַּלֵיל וְנָשִׁיר כֻּלָּנוּ פֶּה אֶחָד נְכוֹנִים אֲנַחְנוּ לֹא נֵחַת כִּי אָנוּ בְּנֵי הַקִבּוּץ הַמְאֻחָד. ראו אנחנו בני שפיים על יד חוף הים בשרון את ההורה כך רוקדים בגאון, עוצמה, בעוז ואון כך נשיר וגם נרקוד ביום, בליל ונשיר כולנו פה אחד נכונים אנחנו לא נחת כי אנו בני הקיבוץ המאוחד.

זהו ההמנון של תזמורת כלי פריטה שהקים המורה למוסיקה יצחק בן-משה בקיבוץ שפיים.

עמוס רודנר למד את השיר במפגשים של בני הקיבוץ המאוחד:

הלחן נכתב כהמנון תזמורת המנדולינות של שפיים שהייתה מורכבת מתלמידיו ומתלמידותיו של המורה למוזיקה – העולה החדש מבולגריה – יצחק בן משה, שידע: אין דבר כזה תזמורת עממית בלי הימנון. אי לכך הלחין לתזמורת הימנון "הורה שפיים". יותר מאוחר, בלי קשר למלחין – אבל עם קשר ל"חג המשק" (1953) – תלמיד כיתה י"א, עודד עדות, הוסיף מילים. במילים שכתב שיבץ כמה מרפקים ללחן. לכן כתבתי (מהזיכרון) את שתי הגרסאות. (ראו תווים להלן – זֶמֶרֶשֶׁת)

עוד באותו לחן: הוי חבל, הקרוב יותר לגרסה הראשונית של הלחן.

גרסת הלחן ללא המילים קדמה לזו שהותאמו לה מילות "ראו אנחנו בני שפיים". הטקסט של "הוי חבל" קרוב יותר ללחן בגרסתו המוקדמת.