הָיֹה הָיְתָה שָׂרָה קְטַנָּה יַלְדָּה יָפָה מְאוֹד הָיָה לָהּ אָח נָעִים נֶחְמָד קָטוֹן מִמֶּנָּהּ עוֹד. רַבָּה הָיְתָה חִבָּתָהּ לוֹ לִשְׁמוּלִיק הַקָּטָן; עֲרִיסָתוֹ תָּנַע בַּשִּׁיר: "הוֹי נוּמָה, שְׁכַב, יְשַׁן". וַיְהִי הַיּוֹם אִמָּם יָצְאָה וַתְּאַחֵר לָשׁוּב; יָצְאָה שָׂרָה לָשׂוּחַ עִם אַָחִיהָ הָאָהוּב. הִגִּיעוּ עַד לַיַּעַר כְּבָר תּוֹעִים הֵם פֹּה וָשָׁם, וְהִנֵּה דֹּב שָׁחֹר גָּדוֹל מוֹפִיעַ לִקְרָאתָם: "הוֹי, שָׂרָהלֶ'ה, הוֹי, מוּלִינְקֶ'ה בַּיַּעַר פֹּה אַתֶּם; הַאֵין לָכֶם אִמָּא טוֹבָה? כִּי אָז אֹכַל אֶתְכֶם!" הוֹי דֹּב, דֻּבֵּנוּ הַנֶּחְמָד רְאֵה נָא אַל תֹּאכַל; אִמָּא תְּשַׁלֵּם לָךְ שְׂכָרְךָ כְּכָל אֲשֶׁר תִּשְׁאַל. אָז יִפֶן, יֵלֵךְ לוֹ הַדֹּב עוֹמְדִים שְׁנֵיהֶם הֵם שָׁם, וּבְהִגָּבֵר הַחֲשֵׁכָה בִּבְכִי יִשְּׂאוּ קוֹלָם. בּוֹכִים הֵם שָׁם וְצוֹעֲקִים: אַיֵּה הַדֶּרֶךְ, אָה? וַעֲיֵפִים הֵם, נִרְדָּמִים לְרֶגֶל עֵץ נִשָּׂא. דּוּמָם יִישְׁנוּ, יַרְגִּיעוּ דֹּם וְזֶה הָעֵץ שׁוֹמְרָם, פּוֹרֵשׂ עָלָיו בַּלָּאט בַּלָּאט עַד כִּי תָּבוֹא אִמָּם.היה הייתה שרה קטנה ילדה יפה מאוד היה לה אח נעים נחמד קטון ממנה עוד. רבה הייתה חיבתה לו לשמוליק הקטן; עריסתו תנע בשיר: "הוי נומה שכב יישן". ויהי היום אמם יצאה ותאחר לשוב; יצאה שרה לשוח עם אחיה האהוב. הגיעו עד ליער כבר תועים הם פה ושם, והנה דוב שחור גדול מופיע לקראתם: "הוי, שרהל'ה, הוי, מולינק'ה ביער פה אתם; האין לכם אמא טובה? כי אז אוכל אתכם!" הוי דוב, דובנו הנחמד ראה נא אל תאכל; אמא תשלם לך שכרך ככל אשר תשאל. אז ייפן, ילך לו הדוב עומדים שניהם הם שם, ובהיגבר החשכה בבכי יישאו קולם. בוכים הם שם וצועקים איה הדרך, אה? ועייפים הם, נרדמים לרגל עץ נישא. דומם יישנו, ירגיעו דום וזה העץ שומרם, פורש עליו בלאט בלאט עד כי תבוא אמם.