הַשְׁעִינִי רֹאשׁ, עִצְמִי עֵינַיִם וְהֵרָגִעי – הֲרֵי יָדַעְתְּ אֶחָד וְעוֹד אֶחָד הֵם שְׁנַיִם אַךְ יֵשׁ וּשְׁנַיִם הֵם... אֶחָד. אֶת כָּל הַכּוֹכָבִים לִסְפֹּר בִּשְׁמֵי-שָׁמַיִם אַף פַּעַם לֹא נַסְפִּיק, אַף פַּעַם לֹא נוּכַל אַךְ לְסָפְרָם אִתָּךְ, אִתָּךְ, יַלְדָּה, בִּשְׁנַיִם אֲנִי מוּכָן עַד שֶׁיִּמְלָא רֹאשֵׁנוּ טַל הַשְׁעִינִי רֹאשׁ... בִּרְחוֹב גָּשׁוּם לִקְפֹּץ בֵּין שְׁלוּלִיּוּת הַמַּיִם מִבְּלִי לִשְׁאֹל "כֵּיצַד" וְ"לָמָּה" וּ"מָתַי" טֵרוּף, אֲבָל אִתָּךְ, אִתָּךְ, יַלְדָּה, בִּשְׁנַיִם אֲנִי מוּכָן עַד אֵרָטֵב עַד לְשַׁד-עַצְמוֹתַי הַשְׁעִינִי רֹאשׁ... עוֹלָם יָפֶה כָּל-כָּךְ נִשְׁקָף לָךְ בָּעֵינַיִם שֶׁהַדְּבָרִים נִרְאִים פְּשׁוּטִים כָּל-כָּךְ כָּעֵת תְּמִימוּת אֲבָל אִתָּךְ, אִתָּךְ, יַלְדָּה, בִּשְׁנַיִם אֲנִי מוּכָן לְהַאֲמִין שֶׁכָּךְ הוּא בֶּאֱמֶת... הַשְׁעִינִי רֹאשׁ...השעיני ראש, עצמי עיניים והרגעי - הרי ידעת אחד ועוד אחד הם שניים אך יש ושניים הם... אחד. את כל הכוכבים לספור בשמי-שמיים אף פעם לא נספיק, אף פעם לא נוכל אך לספרם איתך, איתך, ילדה, בשניים אני מוכן עד שימלא ראשנו טל השעיני ראש... ברחוב גשום לקפוץ, בין שלוליות המים, מבלי לשאול "כיצד" ו"למה" ו"מתי" טירוף, אבל איתך, איתך, ילדה, בשניים אני מוכן עד ארטב עד לשד-עצמותיי השעיני ראש... עולם יפה כל-כך נשקף לך בעיניים שהדברים נראים פשוטים כל-כך כעת תמימות אבל איתך, איתך, ילדה, בשניים אני מוכן להאמין שכך הוא באמת... השעיני ראש...