מַאי קָא מַשְׁמַע לָן הַגֶּשֶׁם? מָה הוּא בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ? טִפִּין-טִפִּין בְּחַלּוֹנֵנוּ מִתְגַּלְגְּלוֹת בְּדִמְעוֹתֵינוּ בְּקִיעִין-בְּקִיעִין בִּנְעָלֵינוּ וּבְחוּץ לַח וְרֶפֶשׁ וְהַחֹרֶף בָּא עָלֵינוּ לִרְאוֹת אֶת מֵעֵרוּמֵינוּ. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן אוֹר נֵר זֶה? מָה הוּא בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ? טִפִּין-טִפִּין הוּא גֹּוֵעַ בַּחֲשַׁאי בְּאֵין שׁוֹמֵעַ. אַף אֲנִי כַּנֵּר כָּבֶה לְאַט בִּדְמִי פֹּה אִמַּקֶּה, בְּעָמְדִי בַּפִּנָּה מִזְרָחָה עֲרִירִי כֹּה אֶדְעָכָה. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן שָׁעוֹן זֶה? מָה הוּא בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ? סְפָרוֹת קָרוֹת עַל הַלּוּחַ, צִלְצֵל אֶחָד לוֹ לֹא יָנוּחַ. עַל כָּרְחוֹ מְתַקְתֵּק הוּא בְּלִי כָּל רֶגֶשׁ וְטַעַם בְּהוֹרָאַת שָׁעָה עוֹסֵק הוּא: "בָּא זַמֶּנְךָ!" – דּוֹפֵק הוּא מַאי קָא מַשְׁמַע לָן מְרִי חַיֵּינוּ? מָה הוּא בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ? אֲבֵלִים נוֹבְלִים נְעוּרֵינוּ וְנִזְקַן בְּלֹא עִתֵּנוּ. פַּת בַּמֶּלַח וּמְשׂוּרַת דֶּמַע וְשֵׁנָה עַל אֶגְרוֹף חַיַּי הֵמָּה: אוֹי וַאֲבוֹי לִי בָּעוֹלָם דְּנָא וְאַשְׁרַי בָּעוֹלָם הַבָּא...מאי קא משמע לן הגשם מה הוא בא להשמיענו טיפין טיפין בחלוננו מתגלגלות בדמעותינו בקיעין בקיעין בנעלינו ובחוץ לח ורפש והחורף בא עלינו לראות את מערומינו מאי קא משמע לן אור נר זה מה הוא בא להשמיענו טיפין טיפין הוא גווע בחשאי באין שומע אף אני כנר כבה לאט בדמי פה אימקה בעומדי בפינה מזרחה ערירי כה אדעכה מאי קא משמע לן שעון זה מה הוא בא להשמיענו ספרות קרות על הלוח צלצל אחד לו לא ינוח על כורחו מתקתק הוא בלי כל רגש וטעם בהוראת שעה עוסק הוא בא זמנך דופק הוא מאי קא משמע לן מרי חיינו מה הוא בא להשמיענו אבלים נובלים נעורינו ונזקן בלא עיתנו פת במלח ומשורת דמע ושנה על אגרוף חיי המה אוי ואבוי לי בעולם דנא ואשריי בעולם הבא

מקור: "קדיש יהודה סילמן: לכו נרננה", [הוצאת המחבר], דפוס איתן ושושני, תרפ"ח, עמוד יט