לֹא עוֹד יִצְהַל עֶדְרִי בַּגַּיְא, לֹא עוֹד אָגִיל, רוֹעֶה בָּהַר. נָדַם שִׁירִי, אָבְלוּ חַגַּי, הָיְתָה אַרְצִי לִנְאוֹת נֵכָר. זוֹעֵם גִּלְבּוֹעַ וְקוֹדֵר, מִשְׁעוֹל רוֹעִים אָבֵל; הֵד חָלִיל לֹא רָן יוֹתֵר עַל רֶכֶס הַר עִם לֵיל. נִרְעָד הַצֹּאן עִם בּוֹא הָעֶרֶב, בֶּן-עֲרָב אוֹרֵב לַטֶּרֶף; דּוֹמֵם רוֹעֶה עַל הַמִּשְׁמָר - הָיְתָה אַרְצִי לִנְאוֹת נֵכָר. לא עוד יצהל עדרי בגיא, לא עוד אגיל רועה בהר. נדם שירי, אבלו חגי, היתה ארצי לנאות נכר. זועם גלבוע וקודר, משעול רועים אבל; הד חליל לא רן יותר על רכס הר עם ליל. נרעד הצאן עם בוא הערב, בן-ערב אורב לטרף; דומם רועה על המשמר - היתה ארצי לנאות נכר.

מקור: "מתתיהו שלם - זמרים", מרכז לתרבות ולחינוך (ספריה מוסיקלית ע"ש נסימוב מס' 186), 1969, עמוד 37