מילים (6 גרסאות)

סֻכַּת אַמָּתַיִם עֲשׂוּיָה לוּחוֹתַיִם
בְּעֶצֶב בָּנִיתִי לִי פֹּה.
סָכַכְתִּי בַּסְּכָךְ הָאֹהֶל הַשַּׁח
וָאֵשֵׁב בַּלַּיְלָה לִי פֹּה.

הַסַּעַר, הָרוּחַ וְכָל סֶדֶק יָפוּחַ
נֵרִי יְכַבֶּה הָאֶחָד.
יֵהוֹם לוֹ הַסַּעַר כְּחַיַּת הַיַּעַר
וַאֲנִי אֵשֵׁב פֹּה בָּדָד.

אִשְׁתִּי הַחִוֶּרֶת בַּפֶּתַח נִצֶּבֶת
תַּבְשִׁיל לִי מַגֶּשֶׁת בַּיָּד,
בְּרַעַד נִצֶּבֶת, שְׂפָתֶיהָ דּוֹבֶבֶת:
סֻכָּה זוֹ תִּפֹּל עוֹד מְעַט.

חִדְלִי מֵאִוֶּלֶת! רוּחֵךְ מַה נּוֹפֶלֶת?
סֻכָּה זוֹ עָמוֹד תַּעֲמֹד!
רוּחוֹת כְּבָר סָעָרוּ בְּיָמִים עָבָרוּ,
וְהִיא עוֹדָהּ בַּל תִּמּוֹט!
הַסֻּכָּה

סֻכַּת אַמָּתַיִם
עֲשׂוּיָה לוּחוֹתַיִם
בְּעֶצֶב בָּנִיתִי לִי פֹּה
סִכַּכְתִּי בִּסְכָךְ
הָאֹהֶל הַשָּׁח
וָיָשַׁבְתִּי בַּלַּיְלָה לִי בּוֹ

הַסַּעַר הָרוּחַ
בְּכָל סֶדֶק יָפוּחַ
נֵרִי יִכְבֶּה הָאֶחָד
יֵהֹם לוֹ הַסַּעַר
כְּחַיַּת הַיַּעַר
אֵשְׁבָה בַּסֻּכָּה לִי בָּדָד

אִשְׁתִּי הַחִוֶּרֶת
בְּרוּחַ נִסְעֶרֶת
תַּבְשִׁיל לִי מַגֶּשֶׁת בַּיָּד
בַּפֶּתַח נִצֶּבֶת
וּבְרַעַד דּוֹבֶבֶת
סֻכָּה זוֹ תִּפֹּל עוֹד מְעַט

הַרְפִּי מֵאִוֶּלֶת
רוּחֵךְ מַה נּוֹפֶלֶת?
סֻכָּה זוֹ עָמוֹד תַּעֲמֹד
רוּחוֹת כְּבָר סָעָרוּ
בְּיָמִים עָבָרוּ
וְהִיא כְּצוּר עַז בַּל תִּמּוֹט
מקור: "חנינא [מילים בלבד]" , מחלקת ההפצה של גדוד מגני השפה בארץ ישראל , [סוף שנות העשרים] , נה –נו
על הגרסה: גרסה כמעט זהה מופיעה בפנקסו של תלמיד/ת הגימנסיה משנות ה-20. בפנקס "ואשב" במקום "וישבתי"; "ינהום" במקום "ייהום"; "דוברת" במקום" דובבת"; "סוכה תיפול" במקום "סוכה זו תיפול"; "תמיד[?]" במקום "תימוט".
סֻכַּת אַמָּתַיִם עֲשׂוּיָה לוּחוֹתַיִם
צֶמֶד קְרָשִׁים דַּק וָדַל
סָכוֹתִי מֵעַל מְעַט סְכָךְ מְדֻלְדָּל
אֵשֵׁב בָּהּ בְּנֹעַם בְּלֵיל חַג

בָּצַעְתִּי הַפַּת חִוֶּרֶת בַּלָּאט
בָּאָה בִּתִּי הָרַכָּה.
נִצֶּבֶה דּוּמִיָּה וְעֵינָהּ בּוֹכִיָּה
רוּחוֹת מִתְנַכְּלִים לַסֻּכָּה.
סֻכַּת אַמָּתַיִם עֲשׂוּיָה לוּחוֹתַיִם
בְּעֶצֶב בָּנִיתִי לִי פֹּה.
סָכַכְתִּי בַּסְּכָךְ הָאֹהֶל הַשַּׁח
וְאֵשֶׁב בָּדָדָה לִי פֹּה

הַסַּעַר, הָרוּחַ וְכָל סֶדֶק יָפוּחַ
נֵרִי זֶה יִכְבֶּה, הָאֶחָד
יֵהוֹם לוֹ הַסַּעַר כְּחַיַּת הַיַּעַר
אֵשְׁבָה בַּסֻּכָּה לִי בָּדָד

אִשְׁתִּי הַחִוֶּרֶת בַּפֶּתַח נִצֶּבֶת
תַּבְשִׁיל לִי מַגֶּשֶׁת בַּיָּד,
בְּרַעַד נִצֶּבֶת, שְׂפָתֶיהָ דּוֹבֶבֶת:
סֻכָּה זוֹ תִּפֹּל עוֹד מְעַט.

חִדְלִי מֵאִוֶּלֶת! רוּחֵךְ מַה נּוֹפֶלֶת?
סֻכָּה זוֹ עָמוֹד תַּעֲמֹד!
רוּחוֹת כְּבָר סָעָרוּ בְּיָמִים עָבָרוּ,
וְהִיא עוֹדָהּ בַּל תִּמּוֹט!
סֻכַּת אַמָּתַיִם עֲשׂוּיָה לוּחוֹתַיִם
בְּעֶצֶב בָּנִיתִי לִי פֹּה
רוּחוֹת כְּבָר סָעָרוּ בְּיָמִים עָבָרוּ
סֻכָּה זוֹ עָמוֹד בַּל תִּפֹּל

אִשְׁתִּי הַחִוֶּרֶת בַּפֶּתַח עוֹמֶדֶת
בְּשֶׁקֶט דּוֹבֶבֶת
סֻכָּה זוֹ תִּפֹּל עוֹד מְעַט
רוּחוֹת כְּבָר סָעָרוּ בְּיָמִים עָבָרוּ
סֻכָּה זוֹ תִּפֹּל עוֹד מְעַט
אַ סוכּהלע אַ קליינע,
פֿון ברעטעלעך געמיינע,
האָב איך מיר אַ סוכּהלע געמאַכט.
באַדעקט דעם דאַך,
מיט אַ ביסעלע סכך,
זיץ איך מיר דאָרט סוכּות בײַ נאַכט.
באַדעקט דעם דאַך,
מיט אַ ביסעלע סכך,
זיץ איך מיר דאָרט סוכּות בײַ נאַכט.

פֿון װינט דעם קאַלטן,
װאָס בלאָזט דורך די שפּאַלטן,
עס לעשן זיך די ליכטעלעך פֿיל.
עס איז מיר אַ חידוש,
װען איך מאַך מיר דאָרט קידוש,
און די ליכטלעך זיי ברענען גאַנץ שטיל.
עס איז מיר אַ חידוש,
װען איך מאַך מיר דאָרט קידוש,
און די ליכטלעך זיי ברענען גאַנץ שטיל.

בײַם ערשטן געריכט,
מיט אַ בלאַסן געזיכט,
טראָגט מיר מײַן טעכטערל אַרײַן.
זי שטעלט עס אַװעק,
און זאָגט מיט גרויס שרעק:
– טאַטעניו די סוכּה פֿאַלט באַלד אײַן.
זי שטעלט עס אַװעק,
און זאָגט מיט גרויס שרעק:
– טאַטעניו די סוכּה פֿאַלט באַלד אײַן.

– זײַ נישט קיין נאַר,
האָב נישט קיין צער,
זאָל דיר די סוכּה נישט טון באַנג.
עס איז שוין גאָר
באַלד צװיי טויזנט יאָר,
און די סוכּהלע, זי שטייט נאָך גאַנץ לאַנג.
עס איז שוין גאָר
באַלד צװיי טויזנט יאָר,
און די סוכּהלע, זי שטייט נאָך גאַנץ לאַנג.
על הגרסה: המילים לפי פורום יידיש, לאחר עיבוד מינימלי לאיחוד הכתיב בידי אליעזר ניבורסקי.

הקלטות (5)

הקלטת זמרדע ביצוע בשפת המקור (יידיש)
0:00 0:00
הקלטה: רוני גואל
שנת הקלטה: 29.3.1990
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים באתר הספרייה הלאומית. ניתן להאזין להקלטה המלאה. (תזמון: 00:21:53)

ההקלטה בהשתתפות עדי שמיר.

0:00 0:00
שנת הקלטה: שנות השבעים
מקור: קלטת בארכיון כפר גלעדי
פרטים נוספים באתר הספרייה הלאומית. ניתן להאזין להקלטה המלאה. (תזמון: 01:03:55)
0:00 0:00
שנת הקלטה: 1990
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
0:00 0:00
שנת הקלטה: 24.2.2018
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

גרסת רוני שריג

ביצוע בשפת המקור (יידיש)
0:00 0:00

על השיר

את השיר למדה מרים (לא בגיל הגן) מפי הגננת אסתר דונדיקוב.

רוני שריג כותב על השיר ב"כל שבילי המשי" (הוצאת כנרת, 2001), עמ' 69: "גם כשלמדנו מפיה שירים עצובים היתה בהם הרכות של אמא, ואהבנו בהם כל מילה וכל תו".

מיכל גור-אריה כותבת ב"והגדת לבנך: על חגים ומועדים לישראל" (ספריית פועלים, תשמ"א), עמ' 41:

במאה הקודמת השווה משורר עברי את חיי הבדידות והסכנה של היהודים בגלות לישיבה בסוכה פרוצה לסערות ורוחות, וכך הוא שר: [מביאה שני בתים של נוסח השיר, עמ' 41 - 42].

תרגומים נוספים, שהותאמו ללחן אחר: סוכה פעוטונת; סוכה לי עשיתי. כמו כן אותר נוסח רחוק מעט יותר כנראה לפי אותו מקור: סוכתי. יואל אנגל חיבר לשיר היידי לחן משלו, והוא תורגם בשם "בסוכה".

זיהוי המחבר היידי לפי הרשום ב"זמר עם" שם מופיע התרגום "סוכה פעוטונת". ברישומיו של מאיר נוי יוחס המקור היידי לאברהם רייזין. 

ראו את השיר היידי בעיבוד ארנו נאדל לקול ופסנתר מגליון אוקטובר-נובמבר 1916 של הירחון Ost und West.

קראו על השיר וגרסאותיו ביידיש ובעברית בהרחבה בכתבה 'סֻכַּת אַמָּתַיִם, עֲשׂוּיָה לוּחוֹתַיִם': גלגוליו של שיר נשכח לסוכות מאת דוד אסף (11.10.2019) במסגרת הבלוג "עונג שבת".

צפו בתלמה אליגון שרה (באופן משובש) את תחילת השיר בריאיון ליואב קוטנר. היא מספרת שזה שיר שאביה אהב במיוחד, ולדבריה אליהו הכהן שלח לה את הטקסט המלא וסיפר לה שזה היה שיר של גדוד מגיני השפה העברית.

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם