אֲנַחְנוּ לְשָׁלוֹם וְאַתֶּם לַקְּרָב, אֲנַחְנוּ הַמְּעַטִּים וְאַתֶּם עַם רַב. הֵן דְּעוּ לָכֶם זֵדִים: עוֹד כֹּחַ אִתָּנוּ לַעֲמֹד עַל נַפְשֵׁנוּ וְחִצֵּינוּ נֶאֱמָנוּ. לֹא נָזוּז מִזֶּה! לֹא נָזוּז מִזֶּה! עַד עוֹלָם! כָּל אֶבֶן-גַּיְא תָּעִיד, כָּל תֵּל יִתֵּן אוֹת כִּי לָנוּ מִקֶּדֶם הָאָרֶץ הַזֹּאת! כָּל כּוֹכְבֵי רוֹם יְסַפְּרוּ אֶת הַקּוֹרוֹת, בְּרִיתֵנוּ, כְּאֵבֵנוּ לָהּ דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת. לֹא נָזוּז... וְשֶׁבַע יִקְדַּשׁ כָּל נֶטֶף שֶׁל דָּם; הָאָרֶץ זֹאת לָנוּ וְיִקְבַּץ הָעָם. בִּמְקוֹם נָפַל אֶחָד יָקוּמוּ עֲשָׂרָה, בִּמְקוֹם עֲשָׂרָה – רְבָבָה נֶאְדָּרָה. לֹא נָזוּז...אנחנו לשלום ואתם לקרב, אנחנו המעטים ואתם עם רב. הן דעו לכם, זדים: עוד כוח אתנו לעמוד על נפשנו וחצינו נאמנו. לא נזוז מזה! לא נזוז מזה! עד עולם! כל אבן גיא תעיד, כל תל ייתן אות כי לנו מקדם הארץ הזאת! כל כוכבי רום יספרו את הקורות, בריתנו, כאבנו לה דורות על דורות. לא נזוז... ושבע יקדש כל נטף של דם; הארץ זאת לנו ויקבץ העם. במקום נפל אחד יקומו עשרה, במקום עשרה רבבה נאדרה. לא נזוז...

מקור: "פואה גרינשפון: שירים", חלילית, 1975, עמוד 64