הקטן
גופן
הגדל
גופן
שיר החוזרים ללא בית
נִפָּגֵשָׁה בִּקְצֵה הַמִּשְׁעוֹל כּוֹכָבִים וְעָנָן מְלֹא שָׁמַיִם עוֹד לֹא תַּם הַמַּסָּע הַגָּדוֹל הוּא בּוֹעֵר בְּאִישׁוֹן הָעֵינַיִם וְהַדֶּרֶךְ הָיְתָה סוֹעֵרָה וְהָאֵשׁ לִחֲכָה אֶת פָּנֵינוּ אַךְ חָזַרְנוּ הַיּוֹם חֲזָרָה וְנוֹתַרְנוּ כָּל כָּךְ לְבַדֵּנוּ. וּמוּל אוֹר מְדוּרָה דּוֹעֵכָה אַחֲבְּקֵךְ בְּיָדִי הָאַחַת. הוּא חָזַר וְהִגִּיעַ אֶתְמוֹל וְקָרָא לִי מִקְצֵה הַמִּדְרֶכֶת הוּא הָיָה מְבֻגָּר וְגָדוֹל לֹא הָיָה לוֹ לְאָן לָלֶכֶת. שָׁם הָיִינוּ יַחְדָּיו כְּרֵעִים מַחְלָקָה עַקְשָׁנִית וְאוֹהֶבֶת שָׁם דִּגְלֵנוּ שֻׁסַּעַ לִקְרָעִים אַךְ הָיִינוּ יַחְדָּיו כְּמוֹ אֶבֶן. אַךְ מַדּוּעַ רָאִיתִי אוֹתוֹ מְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ, לְבַדּוֹ? נִפָּגֵשָׁה בִּקְצֵה הַמִּשְׁעוֹל כּוֹכָבִים וְעָנָן מֵעָלֵינוּ נִפָּגֵשׁ וְנִזְכֹּר אֶת הַכֹּל וְאֶת כָּל שֶׁהָלְכוּ עִמָּדֵנוּ. אִם הַבַּיִת אוֹתָנוּ עָזַב וּבָדָד נְהַלֵּךְ בְּבוֹא עֶרֶב לֹא נִפֹּל, לֹא נִפֹּל, אֶגְרוֹפֵנוּ חָזָק הַחוֹזֵר לֹא יִשְׁמֹט אֶת הַחֶרֶב. וּמוּל אוֹר מְדוּרָה דּוֹעֵכָה נְחַבְּקֶנָּה בַּיָּד הָאַחַת.ניפגשה בקצה המשעול כוכבים וענן מלוא שמיים עוד לא תם המסע הגדול הוא בוער באישון העיניים והדרך היתה סוערה והאש ליחכה את פנינו אך חזרנו היום חזרה ונותרנו כל כך לבדנו. ומול אור מדורה דועכה אחבקך בידי האחת. הוא חזר והגיע אתמול וקרא לי מקצה המדרכת הוא היה מבוגר וגדול לא היה לו לאן ללכת. שם היינו יחדיו כרעים מחלקה עקשנית ואוהבת שם דגלנו שוסע לקרעים אך היינו יחדיו כמו אבן. אך מדוע ראיתי אותו מהלך לבדו לבדו? ניפגשה בקצה המשעול כוכבים וענן מעלינו ניפגש ונזכור את הכל ואת כל שהלכו עימדנו. אם הבית אותנו עזב ובדד נהלך בבוא ערב לא ניפול, לא ניפול, אגרופנו חזק החוזר לא ישמוט את החרב. ומול אור מדורה דועכה נחבקנה ביד האחת.

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: חיים גורי
לחן: מרדכי זעירא
כתיבה: 1949
הלחנה: 1949

נִפָּגֵשָׁה בִּקְצֵה הַמִּשְׁעוֹל
כּוֹכָבִים וְעָנָן מְלֹא שָׁמַיִם
עוֹד לֹא תַּם הַמַּסָּע הַגָּדוֹל
הוּא בּוֹעֵר בְּאִישׁוֹן הָעֵינַיִם

וְהַדֶּרֶךְ הָיְתָה סוֹעֵרָה
וְהָאֵשׁ לִחֲכָה אֶת פָּנֵינוּ
אַךְ חָזַרְנוּ הַיּוֹם חֲזָרָה
וְנוֹתַרְנוּ כָּל כָּךְ לְבַדֵּנוּ.

וּמוּל אוֹר מְדוּרָה דּוֹעֵכָה
אַחֲבְּקֵךְ בְּיָדִי הָאַחַת.

הוּא חָזַר וְהִגִּיעַ אֶתְמוֹל
וְקָרָא לִי מִקְצֵה הַמִּדְרֶכֶת
הוּא הָיָה מְבֻגָּר וְגָדוֹל
לֹא הָיָה לוֹ לְאָן לָלֶכֶת.

שָׁם הָיִינוּ יַחְדָּיו כְּרֵעִים
מַחְלָקָה עַקְשָׁנִית וְאוֹהֶבֶת
שָׁם דִּגְלֵנוּ שֻׁסַּעַ לִקְרָעִים
אַךְ הָיִינוּ יַחְדָּיו כְּמוֹ אֶבֶן.

אַךְ מַדּוּעַ רָאִיתִי אוֹתוֹ
מְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ, לְבַדּוֹ?

נִפָּגֵשָׁה בִּקְצֵה הַמִּשְׁעוֹל
כּוֹכָבִים וְעָנָן מֵעָלֵינוּ
נִפָּגֵשׁ וְנִזְכֹּר אֶת הַכֹּל
וְאֶת כָּל שֶׁהָלְכוּ עִמָּדֵנוּ.

אִם הַבַּיִת אוֹתָנוּ עָזַב
וּבָדָד נְהַלֵּךְ בְּבוֹא עֶרֶב
לֹא נִפֹּל, לֹא נִפֹּל, אֶגְרוֹפֵנוּ חָזָק
הַחוֹזֵר לֹא יִשְׁמֹט אֶת הַחֶרֶב.

וּמוּל אוֹר מְדוּרָה דּוֹעֵכָה
נְחַבְּקֶנָּה בַּיָּד הָאַחַת.
ניפגשה בקצה המשעול
כוכבים וענן מלוא שמיים
עוד לא תם המסע הגדול
הוא בוער באישון העיניים

והדרך היתה סוערה
והאש ליחכה את פנינו
אך חזרנו היום חזרה
ונותרנו כל כך לבדנו.

ומול אור מדורה דועכה
אחבקך בידי האחת.

הוא חזר והגיע אתמול
וקרא לי מקצה המדרכת
הוא היה מבוגר וגדול
לא היה לו לאן ללכת.

שם היינו יחדיו כרעים
מחלקה עקשנית ואוהבת
שם דגלנו שוסע לקרעים
אך היינו יחדיו כמו אבן.

אך מדוע ראיתי אותו
מהלך לבדו לבדו?

ניפגשה בקצה המשעול
כוכבים וענן מעלינו
ניפגש ונזכור את הכל
ואת כל שהלכו עימדנו.

אם הבית אותנו עזב
ובדד נהלך בבוא ערב
לא ניפול, לא ניפול, אגרופנו חזק
החוזר לא ישמוט את החרב.

ומול אור מדורה דועכה
נחבקנה ביד האחת.


 פרטים נוספים
ביצוע: הצ'יזבטרון
שנת הקלטה: 1950
מקור: תקליט לא-מסחרי של קול ישראל

סולנים: גדעון ונעמי
אקורדיון: אדי



על השיר

השיר נכלל בתכנית החמישית ("האזרחית") של הלהקה, שהועלתה באפריל 1950 אך זומר עוד קודם לכן בכינוס השלישי של הפלמ"ח, 16.10.1949 - צפו בסרטון כאן.

ביצוע נוסף: צוות הווי פיקוד הדרכה


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

יום העצמאות   מסע ונדודים   פלמ"ח  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם