בַּבַּיִת יָשַׁבְתִּי בִּמְנוּחָה, בִּמְנוּחָה אַף פַּעַם לֹא חָשַׁבְתִּי עַל צָבָא, עַל צָבָא וּבְיוֹם אֶחָד בָּהִיר נִרְאוּ לִי שָׁם בָּעִיר חַיָּלִים עִם מַדִּים שֶׁל צָבָא הַדָּבָר נֶחְרַט שָׁם עָמֹק בְּלִבִּי ולְמַעַן הַמּוֹלֶדֶת אֶלָּחֵם גַּם אֲנִי אָז אָרַזְתִּי חֲפָצַי וְיַחַד עִם חֲבֵרַי הִתְגַּיַּסְנוּ לַצָּבָא, לַצָּבָא הֱבִיאוּנִי לְסָרָפֶנְד לַצְּרִיפִים, לַצְּרִיפִים הִלְבִּישׁוּנִי מַדִּים, עִם מַדִּים שֶׁל חַיָּלִים אָז לָקַחְנוּ הָרוֹבִים וְהִתְחַלְנוּ בְּתַרְגִּילִים עִם חֲזִית שֶׁל צָבָא, שֶׁל צָבָאבבית ישבתי במנוחה, במנוחה אף פעם לא חשבתי על צבא על צבא וביום אחד בהיר נראו לי שם בעיר חיילים עם מדים של צבא הדבר נחרט שם עמוק בלבי ולמען המולדת אלחם גם אני אז ארזתי חפציי ויחד עם חבריי התגייסנו לצבא לצבא הביאוני לסרפנד לצריפים, לצריפים הלבישוני מדים עם מדים של חיילים אז לקחנו הרובים והתחלנו בתרגילים עם חזית של צבא, של צבא