לֵיל קֶסֶם וְנֹגַהּ יָרֵחַ וְהַרְרֵי אֵל פֹּה רָמִים שְׁדֵמוֹת לְלֹא גְּבוּל תִּשְׂתָּרַעְנָה וְיַעֲרוֹת עַד נִשָּׂאִים כָּךְ נוֹחַ, אַךְ לָמָּה הָעֵצֶב מֵעִיק וּמֵעִיק לַלֵּבָב וְגַעֲגוּעִים יִשְׁטְפוּהוּ כְּאִלּוּ יִשְׁאַף לַמֶּרְחָב מִזְרָחָה אֶל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת נוּגָה אַךְ קְרוֹבָה אֶל הַלֵּב לְשָׁם סְעִפַּי יִשָּׂאוּנִי בְּגַעֲגוּעִים וּבִכְאֵב יַעֲרוֹת אֲרָזִים שָׁם אָפֵסוּ עַרְבוֹת יְשִׁימוֹן פֹּה וָשָׁם אַךְ אֵין עוֹד כָּמוֹהָ מוֹשֶכֶת לִבִּי מִנִּי יָם וְעַד יָם ליל קסם ונוגה ירח והררי אל פה רמים שדמות ללא גבול תשתרענה ויערות עד נישאים כך נוח, אך למה העצב מעיק ומעיק ללבב וגעגועים ישטפוהו כאילו ישאף למרחב מזרחה אל ארץ מולדת נוגה אך קרובה אל הלב לשם סעיפיי יישאוני בגעגועים ובכאב יערות ארזים שם אפסו ערבות ישימון פה ושם אך אין עוד כמוה מושכת לבי מיני ים ועד ים