סְתָו, עַצֶּבֶת וּבְדִידוּת הַשַּׁלֶּכֶת דֹּם תִּדֹּם וְהַלֵּב יָתוֹם, גַּלְמוּד נֶאֱנָח וְשָׁר: גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם טוֹב הֵן אֲנִי רְווּי מַכְאוֹב. רֵד אֵלַי וּשְׁטֹף בְּלִי סוֹף, גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם טוֹב! הָיְתָה לִי אִמָּא, אֵין לִי אֵם אֹשֶׁר לִי הָיָה וָמֵת. יֵשׁ לִי שִׁיר וְהוּא אִלֵּם אֲזַמְּרוֹ בִּרְתֵת. גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם... וּמִכָּל אֲשֶׁר אִתִּי רַק צִלִּי נִשְׁאַר בָּרְחוֹב. אֲפֵלָה הִיא אֲחוֹתִי אָח לִי – גֶּשֶׁם טוֹב. גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם...סתיו עצבת ובדידות השלכת דום תידום והלב יתום גלמוד נאנח ונשר גשם גשם גשם טוב הן אני רווי מכאוב רד אליי ושטוף בלי סוף גשם גשם טוב הייתה לי אימא אין לי אם אושר לי היה ומת יש לי שיר והוא אילם אזמרו ברתת גשם גשם... ומכל אשר אתי רק צלי נשאר ברחוב אפילה היא אחותי אח לי גשם טוב גשם גשם...

אקורדיון: דני פרומרמן