כָּעַמּוּד שֶׁבַּתָּוֶךְ לַגֶּשֶׁר אַף כְּחוּט הַשִּׁדְרָה לֶאֱנוֹשׁ לְאַרְצִי קַו הַצִּיר וְהַקֶּשֶׁר הוּא יַרְדֵּן, הַיַּרְדֵּן הַקָּדוֹשׁ. שְׁתֵּי גָּדוֹת לַיַּרְדֵּן – זוֹ שֶׁלָּנוּ, זוֹ גַּם כֵּן. אִם אַרְצִי דָּלְלָה וְקָטֹנָה הִיא שֶׁלִּי מֵרֹאשָׁהּ עַד קִצָּהּ. מִשְׂתָּרַעַת מִיָּם יְשִׁימוֹנָה וְיַרְדֵּן, הַיַּרְדֵּן בָּאֶמְצַע. שְׁתֵּי גָּדוֹת... שָׁם יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי, כִּי דִּגְלִי דֶּגֶל טֹהַר וָיֹשֶׁר יְטַהֵר שְׁתֵּי גְּדוֹת יַרְדֵּנִי. שְׁתֵּי גָּדוֹת... שְׁתֵּי יָדַי לָךְ הִקְדַּשְׁתִּי, מוֹלֶדֶת, שְׁתֵּי יָדַי לְמַגָּל וּמָגֵן. אַךְ תִּשְׁכַּח יְמִינִי הַבּוֹגֶדֶת אִם אֶשְׁכַּח אֶת שְׂמֹאל הַיַּרְדֵּן. שְׁתֵּי גָּדוֹת...כעמוד שבתווך לגשר אף כחוט השדרה לאנוש לארצי קו הציר והקשר הוא ירדן, הירדן הקדוש. שתי גדות לירדן – זו שלנו, זו גם כן. אם ארצי דללה וקטונה היא שלי מראשה עד קיצה. משתרעת מים ישימונה וירדן, הירדן באמצע. שתי גדות... שם ירווה לו משפע ואושר בן-ערב, בן-נצרת ובני, כי דגלי דגל טוהר ויושר יטהר שתי גדות ירדני. שתי גדות... שתי ידי לך הקדשתי, מולדת, שתי ידיי למגל ומגן. אך תשכח ימיני הבוגדת אם אשכח את שמאל הירדן. שתי גדות...