בְּרַחֲבֵי כַּרְמֵי מוֹלֶדֶת הַשָּׁקֵד כְּבָר פּוֹרֵחַ, הַנַּרְקִיס נוֹתֵן רֵיחַ, מִתְנוֹסֵס תְּכוֹל-רוֹם. נֵצֵא-נָא כֻּלָּנוּ אֶל גַּיְא וְאֶל גֶּבַע כִּי חַג הוּא לַטֶּבַע, כִּי חַג הוּא הַיּוֹם תְּבֹרַכְנָה הַיָּדַיִם הַשְּׁלוּחוֹת פֹּה לִזְרֹעַ, גַּם לִשְׁתֹּל וְגַם לִנְטֹעַ מִמִּזְרָח וְעַד יָם. וּמִי אִם לֹא אָנוּ – כָּל נַעֲרָה וָנַעַר – נוֹסִיף פֹּה עוֹד יַעַר אֶל יַעֲרוֹת עַם!ברחבי כרמי מולדת השקד כבר פורח, הנרקיס נותן ריח, מתנוסס תכול-רום. נצא-נא כולנו אל גיא ואל גבע כי חג הוא לטבע, כי חג הוא היום תבורכנה הידיים השלוחות פה לזרוע, גם לשתול וגם לנטוע ממזרח ועד ים. ומי אם לא אנו – כל נערה ונער – נוסיף פה עוד יער אל יערות עם!