לֵיל יוֹ"ד-אָלֶ"ף בַּאֲדָר, מִלֵּילוֹת שׁוֹנֶה וָמָר. הֶחָלִיל עִם תַּן יֵילִיל בְּלֵיל הָאֵבֶל בַּגָּלִיל. בְּלֵיל יוֹ"ד-אָלֶ"ף בַּאֲדָר אִישׁ לִפְנֵי מוֹתוֹ אָמַר: "טוֹב לָמוּת – נָמוּת בְּגִיל בְּעַד אַרְצֵנוּ בַּגָּלִיל". בְּלַיִל זֶה, לַיְלָה בַּאֲדָר, הֵד דְּבָרָיו לַלֵּב חָדַר, וְאֵין עוֹד כּוֹחַ שֶׁיַּבְהִיל אֶת שׁוֹמְרֵינוּ בַּגָּלִיל. בְּלַיִל זֶה, לַיְלָה בַּאֲדָר, נֶדֶר כָּל צָעִיר נָדַר: לֹא נֵחַת וְלֹא נָחִיל בְּלֵיל הַזַּעַם בַּגָּלִיל.ליל יו"ד-אל"ף באדר, מלילות שונה ומר. החליל עם תן ייליל בליל האבל בגליל. בליל יו"ד-אל"ף באדר איש לפני מותו אמר: "טוב למות – נמות בגיל בעד ארצנו בגליל". בליל זה, לילה באדר, הד דבריו ללב חדר, ואין עוד כוח שיבהיל את שומרינו בגליל. בליל זה, לילה באדר, נדר כל צעיר נדר: לא נחת ולא נחיל בליל הזעם בגליל.