הֵד הָרִים עָנָה לַכֹּל בְּקוֹל: לֹא נֻתְּקָה שַׁלְשֶׁלֶת הָאֶתְמוֹל! עוֹד נְחַשֵּׁלָה לָךְ אָנוּ, חֲנִיתָה, חֻלְיַת דַּרְכֵּךְ, וְנָסֹל. קוֹל תְּרוּעָה יִבְקַע אֶת דְּמִי הַלֵּיל בֵּין הָרְגָבִים אוֹר רַב יָהֵל בֵּין חוֹמוֹתַיִךְ עוֹד נִשְׁמַע, חֲנִיתָה, קוֹל הֲמוֹן חוֹגֵג וְצוֹהֵל.הד הרים ענה לכול בקול לא נותקה שלשלת האתמול עוד נחשלה לך אנו חניתה חולית דרכך ונסול קול תרועה יבקע את דמי הליל בין הרגבים אור רב יהל בין חומותייך עוד נשמע חניתה קול המון חוגג וצוהל