 |
הילד החרוץ
|
 |
א. יֶלֶד, יֶלֶד...
הַפַּרְפַּר:
יֶלֶד, יֶלֶד, בּוֹאָה!
לָמָּה כֹּה תֵּשֵׁב פֹּה בְּלִי נוֹעַ?
אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ
לָמָּה זֶה כֹּה תִּתְיַגֵּעַ?
הַיֶּלֶד:
אַל נָא תַּפְרִיעֵנִי,
כִּי עָסוּק הִנֵּנִי:
אֲנִי מֵכִין אֶת שִׁעוּרַי,
שֶׁהִטִּילוּ עָלַי מוֹרַי.
הַוֶּרֶד:
יֶלֶד, יֶלֶד, נוּחַ!
הַגַּנָּה אִתָּנוּ בֹּא לָשׂוּחַ!
עִם כֻּלָּנוּ יַחַד
יָכוֹל אַתָּה לִרְקֹד בְּלִי פַּחַד.
הַיֶּלֶד:
אַל נָא, לוּ שְׁמָעֵנִי,
אַל וַרְדִּי, אַל תַּשִּׁיאֵנִי;
אִם אֵצֵא אֶל הַגִּנָּה –
יַעֲמִידוּנִי בַּפִּנָּה.
הַחֲבַצֶּלֶת:
יֶלֶד, יֶלֶד, קוּמָה!
אַל תִּכְתֹּב וְאַל תִּקְרָא מְאוּמָה!
הַמַּחְבֶּרֶת הַנִּיחָה,
גַּם אֶת הַדִּקְדּוּק הַשְׁלִיכָה.
הַיֶּלֶד:
אַל נָא, חֲבַצֶּלֶת,
אַל תֶּהְגִּי אִוֶּלֶת;
אִם לֹא אֵדַע מַה זֶּה מַפִּיק
אֲקַבֵּל הֵן "לֹא-מַסְפִּיק".
הַנַּרְקִיס:
יֶלֶד, יֶלֶד, הֶרֶף!
שׁוּר: הִנֵּה הִגִּיעַ כְּבָר הָעֶרֶב
צֹר אֶת כָּל סְפָרֶיךָ,
וְשִׂים אוֹתָם בְּיַלְקוּטֶךָ.
הַיֶּלֶד:
דַּי לִי, כְּבָר גָּמַרְתִּי,
אֶת סְפָרַי סִדַּרְתִּי
עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל לִרְקֹד
עִם כֻּלָּם יָפֶה מְאֹד.
ב. הַמָּחוֹל
מַה טּוֹב וּמַה נֶּחְמָד
צֵאת בַּמָּחוֹל יָד בְּיָד!
לִרְקֹד וּלְהִשְׁתּוֹבֵב –
זֹאת גַּם אֲנִי אוֹהֵב.
אַךְ עֵת לַכֹּל, חֲבִיבַי!
אַךְ עֵת לַכֹּל, אֲהוּבַי!
יֵשׁ עֵת לִלְמֹד,
יֵשׁ עֵת לִרְקֹד,
עֵת לְכָל חֵפֶץ יֶשְׁנָהּ.
א. ילד, ילד...
הפרפר:
ילד, ילד, בואה!
למה כה תשב פה בלי נוע?
אין אני יודע
למה זה כה תתייגע?
הילד:
אל נא תפריעני,
כי עסוק הינני:
אני מכין את שיעורי,
שהטילו עליי מוריי.
הורד:
ילד, ילד, נוח!
הגנה אתנו בוא לשוח!
עם כולנו יחד
יכול אתה לרקוד בלי פחד.
הילד:
אל נא, לו שמעני,
אל ורדי, אל תשיאני;
אם אצא אל הגינה –
יעמידוני בפינה.
החבצלת:
ילד, ילד, קומה!
אל תכתוב ואל תקרא מאומה!
המחברת הניחה,
גם את הדקדוק השליכה.
הילד:
אל נא, חבצלת,
אל תהגי איוולת;
אם לא אדע מה זה מפיק
אקבל הן "לא-מספיק".
הנרקיס:
ילד, ילד, הרף!
שור: הנה הגיע כבר הערב
צור את כל ספריך,
ושים אותם בילקוטך.
הילד:
די לי, כבר גמרתי,
את ספריי סידרתי
עכשיו אני יכול לרקוד
עם כולם יפה מאוד.
ב. המחול
מה טוב ומה נחמד
צאת במחול יד ביד!
לרקוד ולהשתובב –
זאת גם אני אוהב.
אך עת לכול, חביביי!
אך עת לכול, אהוביי!
יש עת ללמוד,
יש עת לרקוד,
עת לכל חפץ ישנה.
|
|
מילים: ישראל דושמן לחן: חנינא קרצ'בסקי
|
א. יֶלֶד, יֶלֶד...
הַפַּרְפַּר: יֶלֶד, יֶלֶד, בּוֹאָה! לָמָּה כֹּה תֵּשֵׁב פֹּה בְּלִי נוֹעַ? אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ לָמָּה זֶה כֹּה תִּתְיַגֵּעַ?
הַיֶּלֶד: אַל נָא תַּפְרִיעֵנִי, כִּי עָסוּק הִנֵּנִי: אֲנִי מֵכִין אֶת שִׁעוּרַי, שֶׁהִטִּילוּ עָלַי מוֹרַי.
הַוֶּרֶד: יֶלֶד, יֶלֶד, נוּחַ! הַגַּנָּה אִתָּנוּ בֹּא לָשׂוּחַ! עִם כֻּלָּנוּ יַחַד יָכוֹל אַתָּה לִרְקֹד בְּלִי פַּחַד.
הַיֶּלֶד: אַל נָא, לוּ שְׁמָעֵנִי, אַל וַרְדִּי, אַל תַּשִּׁיאֵנִי; אִם אֵצֵא אֶל הַגִּנָּה – יַעֲמִידוּנִי בַּפִּנָּה.
הַחֲבַצֶּלֶת: יֶלֶד, יֶלֶד, קוּמָה! אַל תִּכְתֹּב וְאַל תִּקְרָא מְאוּמָה! הַמַּחְבֶּרֶת הַנִּיחָה, גַּם אֶת הַדִּקְדּוּק הַשְׁלִיכָה.
הַיֶּלֶד: אַל נָא, חֲבַצֶּלֶת, אַל תֶּהְגִּי אִוֶּלֶת; אִם לֹא אֵדַע מַה זֶּה מַפִּיק אֲקַבֵּל הֵן "לֹא-מַסְפִּיק".
הַנַּרְקִיס: יֶלֶד, יֶלֶד, הֶרֶף! שׁוּר: הִנֵּה הִגִּיעַ כְּבָר הָעֶרֶב צֹר אֶת כָּל סְפָרֶיךָ, וְשִׂים אוֹתָם בְּיַלְקוּטֶךָ.
הַיֶּלֶד: דַּי לִי, כְּבָר גָּמַרְתִּי, אֶת סְפָרַי סִדַּרְתִּי עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל לִרְקֹד עִם כֻּלָּם יָפֶה מְאֹד.
ב. הַמָּחוֹל
מַה טּוֹב וּמַה נֶּחְמָד צֵאת בַּמָּחוֹל יָד בְּיָד! לִרְקֹד וּלְהִשְׁתּוֹבֵב – זֹאת גַּם אֲנִי אוֹהֵב. אַךְ עֵת לַכֹּל, חֲבִיבַי! אַךְ עֵת לַכֹּל, אֲהוּבַי! יֵשׁ עֵת לִלְמֹד, יֵשׁ עֵת לִרְקֹד, עֵת לְכָל חֵפֶץ יֶשְׁנָהּ.
א. ילד, ילד...
הפרפר: ילד, ילד, בואה! למה כה תשב פה בלי נוע? אין אני יודע למה זה כה תתייגע?
הילד: אל נא תפריעני, כי עסוק הינני: אני מכין את שיעורי, שהטילו עליי מוריי.
הורד: ילד, ילד, נוח! הגנה אתנו בוא לשוח! עם כולנו יחד יכול אתה לרקוד בלי פחד.
הילד: אל נא, לו שמעני, אל ורדי, אל תשיאני; אם אצא אל הגינה – יעמידוני בפינה.
החבצלת: ילד, ילד, קומה! אל תכתוב ואל תקרא מאומה! המחברת הניחה, גם את הדקדוק השליכה.
הילד: אל נא, חבצלת, אל תהגי איוולת; אם לא אדע מה זה מפיק אקבל הן "לא-מספיק".
הנרקיס: ילד, ילד, הרף! שור: הנה הגיע כבר הערב צור את כל ספריך, ושים אותם בילקוטך.
הילד: די לי, כבר גמרתי, את ספריי סידרתי עכשיו אני יכול לרקוד עם כולם יפה מאוד.
ב. המחול
מה טוב ומה נחמד צאת במחול יד ביד! לרקוד ולהשתובב – זאת גם אני אוהב. אך עת לכול, חביביי! אך עת לכול, אהוביי! יש עת ללמוד, יש עת לרקוד, עת לכל חפץ ישנה.
פרטים נוספים
|
|
 |
ביצוע: אנסמבל המדרשה למוזיקה שנת הקלטה: 2006 מקור: ערב לחנינא קרצ'בסקי
ניצוח: רונית שפירא
באדיבות המדרשה למוזיקה של מכללת לווינסקי.
בגרסה זו חסר הבית השני ו"המחול". כמו כן, דושמן כתב "די לי, כבר גמרתי" (ולא "סיימתי").

|
|
 |
הקלטות נוספות
|
 |
ביצוע: זמרשת, משתתפי האירועשנת הקלטה: 2008 מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת מתוך אירוע זמרשת מס' 4 (חגיגת פורים)
צוותא ת"א, 21.3.08
גיטרה והובלת שירה: נגה אשד
מנדולינה: עליזה נגר
ביצוע: בת-עמי זמירישנת הקלטה: 17.12.1991 מקור: הספרייה הלאומיתפרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה. הקליט: יעקב מזור
ביצוע: משפחת דניןשנת הקלטה: 2008 מקור: http://www.tzlaliot.com פסקול מופע הצלליות "הילד החרוץ" מתוך תיאטרון הצלליות של סבתא שרה.
ביצוע: שרה דניןשנת הקלטה: 2000 מקור: http://www.tzlaliot.com סבתא שרה מתוך אחד ממופעי הצלליות.
לצפיה במופע הצלליות "הילד החרוץ" לחצו כאן.
לצפיה בוידאו של סבתא שרה מאחורי הקלעים בשיר - לחצו כאן.
ביצוע: צאצאי מייסדי רחובותשנת הקלטה: 2005 מקור: התקליטור "רחובות ביהודה"
 |
על השיר
|
 |
מדובר למעשה בשני שירים שנכתבו יחד ("ילד, ילד..." ו-"המחול") שאוגדו לכותרת אחת - "הילד החרוץ", ומושרים ברצף כשיר אחד.
ביצועים נוספים:
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
 |
תווים
|
 |
 |
תגיות
|
 |
גן, בית-ספר, לימודים
 
שירי ילדים
 
|